הפעלים המרכיבים את שפת האהבה

רבות ורבים מתייחסים לאהבה כאל מצב נתון, כן-לא, שחור-לבן. אבל אם שואלים את אסתר פרל, המטפלת הזוגית והמינית המהוללת, מדובר במיומנות משתנה ומתפתחת, שדורשת מאיתנו כוונה ואחריות. נשמע יופי, אבל איך, לעזאזל, משמרים ומפתחים אותה?

בואו נדבר אהבה 

אסתר פרל מדמה את התקשורת האינטימית, לשפה. לטענתה, כמו בלימוד שפה חדשה, גם במקרה זה נדרש ללמוד פעלים ולעשות בהם שימוש. ככל שנתרגל אותם ונשתמש בהם יותר, כך הם יהפכו להיות יותר טבעיים עבורנו. 

מהם אותם פעלים, שאסתר מוצאת כחיוניים לשימוש בשפת האהבה? 

לבקש 

לקחת 

לקבל 

לתת 

לסרב 

אליהם היא מוסיפה 3 פעלים, שארחיב עליהם בפוסט נפרד.

אני בטוחה שעולים במוחך פעלים נוספים שהם חיוניים לטעמך. אסתר מדגישה את אלה בתור הבסיסיים שביניהם, לא היחידים, כמובן. 

היא ממליצה להביט בפעלים האלה – איזה פועל הכי טבעי לך? עם איזה קשה לך ואת צריכה לחזק אותו? היא מציעה להפנות זרקור אל פועל חדש בכל פעם – למשך שבוע, חודש, מה שתמצאי לנכון,  כדי לתרגל את השימוש בו ולבחון איך את מרגישה איתו. 

אני יודעת שזה דורש יציאה מאיזור הנוחות, אבל כולנו יודעות, שרק אם נצא, נוכל לגלות מקומות נפלאים שטרם הכרנו. 

כיצד הפעלים האלה תורמים לתקשורת הזוגית

אנסה להרחיב קצת על האופן בו הפעלים האלה עשויים לתרום לתקשורת הזוגית, לפי ראות עיניי. 

בצער, אני כותבת כתיבה בלשון נקבה הטרוסקסואלית. אני מתנצלת עמוקות בפני קוראותיי וקוראיי, שאינם כאלה. העברית שפה כ"כ ממגדרת והמשפטים לא נגמרים כאשר אני כותבת הכל בכפל מגדרי. 

בנוסף, כל מה שאני כותבת כאן, נכון גם לבן הזוג שלך – הרי ברור שהאהבה מחייבת ששניכם תדברו את אותה השפה. 

לבקש 

רבות מאיתנו מייחסות לבן הזוג שלנו תכונות של קוסם. אם הוא באמת אוהב אותנו ורואה אותנו, הוא אמור לזהות את הצרכים שלנו ולמלא אותם, לא? 

האמת? לא ממש. בהחלט מצופה שיראה אותנו ויכיר אותנו, אבל הוא לא אמור לנחש מה קשה לנו או מה הכי נחוץ לנו ממנו עכשיו. הציפיה שהוא יהיה ספק הצרכים שלנו, שמה אותו במקום שהוא חייב להוכיח את עצמו (ולעולם לא יצליח בכך במאת האחוזים), ואותנו – במצב של אכזבה. 

עלי מוהר כתב: "הייתי רוצה, הייתי זקוקה לנגיעה אחת רכה". אבל במקום להגיד לו את זה, היא ציפתה שהוא יקרא את הצרכים שלה, שיהיה רגיש וקשוב ורך, וכשזה לא קרה – הצטברו להן טונות של טינה ואכזבה, והרחיקו, במקום לקרב. 

אם משהו חשוב לך, אם את יודעת למה את זקוקה – תגידי. זה עשוי לעשות טוב לך, לו, לקשר. 

לקחת 

הנה פועל אפילו יותר אקטיבי. את רוצה משהו? את לא צריכה לחכות שיגיע מעצמו, את גם לא חייבת לבקש ולקוות לטוב. לפעמים נכון לקחת אותו לעצמך. 

קחי לדוגמא מצב בו אתם הורים צעירים ואת מתה לשנת צהריים בשישי. את יכולה לחכות, כמובן, שבן זוגך שקורא אותך כמו ספר פתוח, יגיד: "מתוקה, לכי לישון קצת. אני אשאר פה עם הילדים. קליעת המקרמה והשבץ-נא, עלי!". 

את יכולה גם לבקש (בפולנית זה עובד מעולה!): "אהוב שלי, אני חייבת לנוח קצת. זה בסדר אם היום אתה תהיה קצת עם הילדות, אחרי שכל השבוע לא ראית אותן?". 

וכמובן, שלפעמים את יכולה פשוט לקחת: "בייבי, אני הולכת לנמנם קצת. תעיר אותי בבקשה ממש בקרוב, נגיד עוד שעתיים-שלוש". 

לקחת יכול להיות זמן, חיבוק, תשומת לב, שקט, כסף – מה שעונה על הצרכים שלך. 

לקבל 

אוי איזה פועל מורכב, למות! ובפולנית: "שאני אקבל? הצחקת אותי! באתי לעולם כדי להעניק!" 

זה באמת נורא אצילי, רק מה? אם תדמי את עצמך לבריכת מים מתוקים, שכל הזמן רק שואבים ממנה, ברור שבשלב מסוים תתרוקני ולא יהיה לך מה לתת יותר. מי ייצא מורווח מכך? המצבה שלך? "כאן שוכבת לה בחושך האישה שהקריבה את חייה לטובת האחרים עד שלא נותר לה דבר"?

ואני מניחה שברור, שאני לא מדברת פה רק על הפן החומרי של החיים. 

תנסי לדמיין לעצמך מצב, בו נותנים לך משהו כזה, ששם אותך במרכז, מבלי לבקש דבר בתמורה. נגיד עיסוי, קפה למיטה, שעת שינה נוספת, כאשר הוא קם להכין ארוחת בוקר, סקס אוראלי…(אם טרם קראת, מזמינה אותך לקרוא את הפוסט שכתבתי על הקושי להתמסר לסקס אוראלי).

עלול להיות קשה, נכון? שוב, זה קשור לחינוך שקיבלנו, שאנחנו אלה שצריכות לראות את האחרים ולדאוג לצרכיהם, ולא הם לשלנו. 

בנוסף, אצל חלקנו יש קישור אוטומטי בין נתינה וקבלה – אם אקבל את מה שהוא נותן, בטח אצטרך לתת אח"כ משהו בתמורה.

מניסיון של השנים האחרונות, אחרי שעות "לפנק, לפנק" שזכיתי להן מבן הזוג שלי, אני יכולה להגיד לך, שאולי ההתחלה קצת מביכה, אבל ברגע שאת משחררת, שריר הקבלה הופך להיות יותר ויותר מאומן ומתורגל. ההנאה שנלווית לקבלה שווה את התרגול, עבור שני הצדדים. 

לקבל את עצמנו ואת בן.ת הזוג

פן נוסף של הפועל הזה, הינה הקבלה שלנו את עצמנו ואת בן הזוג שלנו.

נכנסתי לזוגיות הנוכחית שלי אחרי עשרות שנים, בהן ניסיתי לשנות ו"לשפר" את בן הזוג הקודם שלי. 

הניסיון לא צלח, כמובן, וכמה סבל הדדי הוא הביא איתו.

בזוגיות הנוכחית הקבלה ההדדית היא אבן יסוד. שנינו רחוקים משלמות, אבל בוחרים, רוב הזמן, לקבל את עצמנו ואת האחר.ת. לברך על היש ולשמוח בטוב ובעיקר לא לנסות להפוך את עצמנו ואת  האחר.ת למה שאחנו לא.

לתת 

רבות מאיתנו נמצאות במצב נתינה אוטומטי, כך שלפעמים אנחנו נותנות יותר ממה שהאחר זקוק לו, או אפילו לא את מה שנחוץ לצד השני. בפעמים אחרות, אנחנו עלולות לא לבחון את הצרכים שלנו עצמנו – האם הנתינה מתאימה לי? כמה? מתי? למי? כיצד? 

התחושה שמשהו שעשינו עבור האחר תרם, שימח, ריגש, עזר, עשויה להיות ממלאת, מספקת ומתגמלת כשלעצמה, עד שלפעמים היא הופכת ללב ליבו של העניין.

בסתר ליבנו, או לא כל כך בסתר, אנחנו רוצות שהנתינה שלנו תיראה, שתהיה "משמעותית ובעלת ערך", כזו שלצד השני יהיה ברור שטרחנו ועמלנו בשבילה. אם כבר, אז כבר.

אבל לפעמים מה שנחוץ מאיתנו, קטן ופשוט כמעט כמו שאביתר בנאי שר: " תני לי יד, תני לי מקום". וזה יהיה ממש בסדר אם לא יוקירו אותנו על זה.

ברור שבלתי אפשרי לקיים מערכת יחסים קרובה ואוהבת, מבלי שנתינה תהווה חלק מרכזי ממנה, רק שצריך לפעמים לנסות ולהתבונן על הנתינה מבחוץ ויותר מכל – צריך לשאול: מהו הדבר שאתה זקוק לו עכשיו?

לסרב 

יש לי הרגשה, שהפעמים שבהן לחלקנו קשה לסרב, הן הפעמים בהן זקוקים לנו, כשאנחנו נדרשות או מצופות לתת. זה יכול להיות יציאה לבילוי שלא כל כך מתאים לך, צפיה בסרט אקשן כשאת רוצה סרט דרמה, סקס כשבא לך להתחבק, אירוח החברים שלו כשאת זקוקה ליחד שקט. 

לרבות מאיתנו הרבה יותר קל וטבעי לסרב, כאשר מישהו רוצה לעשות משהו עבורנו. אנחנו תופסות עצמנו לא ראויות, לא נעים לנו שמישהו יטרח בשבילנו, אנחנו לא רוצות להתפס כנזקקות, ועוד היד נטויה. 

אם כך, תרגול השימוש בפועל הזה עשוי להיות קצת טריקי – להעז לסרב יותר אל מול בקשות שמפנים אלינו, ולנסות לסרב פחות, כאשר רוצים לפעול לטובתנו.

זה לא פשוט, זה דורש מאיתנו לרדת מהטייס האוטומטי, אבל כשאנחנו מדייקות את הסירוב שלנו, מידת האותנטיות שלנו עולה ואלוהים- זה כזה אושר!

ולסיכום 

אם היינו מנסות ללמוד עכשיו לדבר פלמית, לא היו מנחיתים עלינו את כל הפעלים החשובים בשיעור הראשון. 

אמנם אהבה היא שפה בינלאומית ופחות שוברת שיניים מפלמית, אבל העובדה שאנחנו נשים בוגרות, שכבר ידענו אהבות ושברונות לב, עדיין לא אומרת בהכרח, שאנחנו שולטות בקלות ובטבעיות ברזיה.

כיוון שכך, אסתפק היום בחמישה האלה: לבקש, לתת, לקחת, לקבל, לסרב. ואניח לך להתמקד בכל פעם באחד מהם, כפי שמציעה אסתר פרל. כפי שכתבתי מעלה,אמשיך עם השאר בפעם אחרת, אחרי שנשחה ביתר קלות בבריכה.

האם יש לך רעיון מהם הפעלים הנוספים שהכרחי שיהיו חלק בשפת האהבה? התשובה פה.

הבא. אשמח לבואך.

שתפי את הפוסט הנוכחי עם חברותיך

תודה שנרשמת!

מומלץ לוודא כי מייל האישור ששלחתי לך לא הגיע לתיבת הספאם או קידום המכירות.

כן! אשמח להירשם!

אתר זה עושה שימוש בעוגיות (Cookies) לשיפור חוויית הגלישה. על-מנת להמשיך ולגלוש באתר את מתבקשת לאשר את השימוש בעוגיות. את מוזמנת לעיין במדיניות הפרטיות להבין מהן עוגיות ואיזה שימוש נעשה בהן.