הסרט “אומנות האהבה”, “The Art of Loving”, נטפליקס, מגולל את סיפורה של הגינקולוגית והסקסולוגית הפולניה מיכלינה ויסלוצקה בפולין הקומוניסטית. אולי שילוב המילים “סקלוסוגית” ו”פולניה” נשמע משעשע בקריאה ראשונה, אבל האישה הזו היא הכל מלבד בדיחה.
מיכלינה חיברה ספר מקצועי בשם “אומנות האהבה”, שבו כתבה בשפה פתוחה ומשוחררת על מיניות, כאשר היא שמה דגש על ההנאה המינית הנשית ועל השימוש באמצעי מניעה.
כגניקולוגית, היא נתקלה בלא מעט נשים, אשר כמעט ומתו, כאשר ניסו לבצע בעצמן הפלה, רק כיוון שחסרו את הידע על אמצעי מניעה. היא פגשה נשים, כולל היא עצמה, שלא חוו הנאה מיחסי מין (שלא לומר, סבלו) ולא היו מודעות לכך, שזו זכות בסיסית שלהן (“הואגינה שלך היא מקור לכוח, שמחה ועונג” אומרת מיכלינה). היא נאבקה שנים בממסד שמרני וצבוע, במאמציה לזכות בהכרה, שתאפשר את הוצאתו לאור של הספר שלה.
יש בסרט משפטים נפלאים של מיכלינה, שחלקם נראים היום מובנים מאליהם, אבל אז היו מהפכניים ממש. בניגוד להם, יש בסרט אמירות כ”כ חשוכות, שנראות שהתקבעו במוחותיהם של חלק מהאנשים גם עשרות שנים מאוחר יותר, וחבל שכך.
כמה אני ממליצה לכםן לצפות בו? עד כדי כך, שטרחתי לתמלל דיאלוג אחד מצוין מתוכו, כאשר מיכלינה מנסה לשכנע את אחד מפקידי הממשל, להבין את חשיבותו של הספר ולהוציאו לאור.
הפקיד מגדיר את הספר כבעל תוכן מיני מזעזע וכתוב בצורה לא אקדמית.
על כך משיבה מיכלינה: “אדוני, זה ספר אינפורמטיבי, שעוסק בבעיות מיניות בקרב זוגות. איך יתכן שזה מזעזע?”
פקיד: “אז את רוצה לעודד את כל זה?”
מ: “לא. אני רוצה שאנשים יהיו מודעים לזה. הסוציאליזם עוסק בנאורות, לא?”
פ: “מובן, אבל זו תועבה גסה!”
מ: “אתה לא אוהב סקס? תרגע, כולם עושים את זה.”
פ:” אבל למה לדבר על זה?”
מ:” כי לא עושים את זה נכון!”
…
מ: “גם אישה יכולה להנות מסקס. זה יכול להיות יותר מסתם מחויבות מכורח הנישואין.”
פ: “את לא לוקחת את זה רחוק מדי? כשמדברים על נושאים כאלה, גורמים להתפרקות המשפחה.”
מ: “לא, אתה לא מבין! גורמים למשפחות להשאר יחד!”
הדיאלוג מסתיים במשפט המחץ הזה:
מ: “מאיפה באת?”
פ: “… מורשה.”
מ: “הגעת לעולם מואגינה!”
הסרט עוסק בנושאים כמו הזכות לעונג, אוננות, וגאניזמוס, אמצעי מניעה, פוליאמוריה, ואהבה עצמית. ללא ספק – חינוך מיני במיטבו.
לטעמי, הוא מעניין לכל אורכו, משוחק מצוין, מצחיק לעיתים, קשה ברגעים אחרים, מייאש ומעורר תקווה בו זמנית, ואירוטי במידה (בעצם, תלוי העיניים הצופות).
אם צפית בעבר או שתצפי – יהיה נהדר לשמוע את דעתך עליו, כאן למטה.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך