חירות בצל הקורונה
אני לא גרופי של ניואייג’יות שמפיצה סיסמאות חינם. אני לא רואה בתקופה האחרונה מתנה גדולה משמיים, שמהווה הזדמנות לפריחה, לצמיחה וללבלוב. מילים שאולי מתאימות נורא לאביב, אבל קצת פחות, כשהאביב הזה עובר בסגר קורונה.
תכל’ס, לציין את חג החירות, כשכל אחת מאיתנו כלואה בביתה, נשמע כמו אחת הסתירות הגדולות של העת האחרונה ובכל זאת, משהו במחשבה הזו על המושג “חירות” בהקשר של המיניות, הביא אותי לכתוב את הטקסט הזה דווקא עכשיו ולמרות הכל.
כשאני מדברת על חירות, אני מדברת על שחרור תודעתי בהקשר של המיניות. שחרור מכבלים, שמונעים מאיתנו להיות אנחנו במאת האחוזים. חסמים שמונעים מאיתנו לתת ביטוי מלא לעצמנו במיטה, בשל חששות כאלה או אחרים, שאציג בהמשך.
ביננו, אם אנחנו כבר מנקות ומסדרות ארונות, למה שלא נעשה באותה הזדמנות קצת סדר בתפיסות המיניות שלנו?
בניגוד לסידור ארונות, שזו פעולה שצריך לחזור עליה בכל פעם מחדש – סדר בתפיסות המיניות שלנו נשאר איתנו לתמיד והוא עשוי להביא איתו הנאה גדולה לא פחות מזו של סידור ארון הבגדים שלנו 😉
כניעה לתפיסות חברתיות או חתירה לביטוי עצמי?
שנים רבות, רבות מדי, צמצמתי את המיניות שלי למקום שהתאים לפרטנר שלי. התפיסה היתה, שמין צריך להתקיים באופן מאוד מסוים, ידוע וקבוע וחריגה מהמסגרת הזו מעידה, ככל הנראה, על איזו הפרעה. שלי, כמובן.
עמדו בפני שתי אפשרויות: הראשונה – לוותר על עצמי ולקבל את המצב הנתון. השניה – להכיר בכך, שאני כנראה לא נורמאלית מבחינה מינית, ולהתעקש לממש את הרצונות שלי.
נכנעתי ובחרתי באפשרות הראשונה, הנוחה. כניעה ללא מאבק. נופפתי בידי לשלום למיניות שלי, וראיתי אותה שוקעת באופק ונעלמת ממני.
שלשלאות, כבלים, סוהרים ואסירות (לא, לא שוב BDSM)
הויתור על הצרכים המיניים שלנו ועל ביטויי המיניות שלנו משמעו לוותר על חלק מאוד מהותי מאיתנו. למה שנבחר לעשות זאת בעיניים פקוחות?
אז זהו, שלא תמיד הן כל כך פקוחות כפי שאנחנו טועות לחשוב.
הלוואי שהיינו חיות בעולם, בו אנחנו מחונכות לתת דרור למיניות שלנו, לבטא אותה ואת רצונותינו, להתנסות, לחקור, לטעום, לטעות, לגלות מה אנחנו אוהבות ומה פחות. למעשה, אנחנו חיות בדיוק בעולם הפוך לו.
כמות הכבלים שהחברה שמה עלינו היא כל כך גדולה ומכבידה, שאין להתפלא, שרבות מאיתנו לא מצליחות להשתחרר מהם. זה פשוט דורש כל כך הרבה מאמץ שלא תמיד אנחנו מוצאות את הכוחות לכך.
הכבלים האלה רבים ומגוונים ועסקתי בהם רבות בפוסטים הקודמים שלי. אני מזכירה את חלקם פה שוב, מהטעם הפשוט, שרק אם נעלה אותם למודעות ונסתכל להם בעיניים, נוכל להתחיל לסלק אותם מחיינו ולזכות בחירות תודעתית, שהיא תנאי להנאה מינית.
דימוי גוף והנאה מינית
אני כאן כדי להכריז בקול גדול: אין, לא היה ולא יהיה לעולם קשר בין משקל הגוף שלנו להנאה המינית שלנו! (למעט מקרי קיצון של השמנת יתר או תת משקל).
לחברה נורא משתלם שנאמין שיש קשר הדוק בין השניים, אבל העובדה שזה משרת בעלי אינטרסים, עדיין לא הופך את הקשר הזה לאמת ובטח לא למשהו, שמשרת את האינטרסים שלנו עצמנו. תוכלי לקרוא על כך בהרחבה בפוסטים מיתוס היופי ודימוי גוף והנאה מינית.
נכון שמשקל עודף עלול להגביל אותנו מלממש חלק משלל הפוזיציות הוירטואוזיות הקיימות. אוקיי, אז אנחנו בעלות עודף המשקל אולי נאלץ לדלג עליהן. אבל ברור, שזה לא אומר, שאנחנו לא יכולות לחוות הנאה מינית נפלאה בלעדיהן, נכון?
איבר המין הגדול ביותר בגופנו הוא…. המוח. משמעות הדבר היא, שהמחשבות והתפיסות שלנו מעצבות את החוויה המינית שלנו הרבה יותר ממשקל גופנו.
כדי שנוכל להתחיל ולהיות בנות חורין באמת מבחינה מינית ולהנות מהמיניות שלנו באופן מלא, אנחנו צריכות, בין היתר, להשתחרר מהתפיסה, שמקשרת הנאה מינית וסקסיות עם היקפי החזה, המותניים והישבן שלנו.
מה שהופך אותך לאישה מינית, סקסית, כזו שממצה את הפוטנציאל המיני שלה – היא ההתנהגות שלך, הביטחון שלך, השחרור שלך, הרצון לנסות ולחוות.
מי שצריכה לתפוס אותך ככזו היא בראש ובראשונה את, לא החברה שסובבת אותך. כשאת תרגישי ככה, יש סיכוי סביר מאוד, שזו תהפוך להיות גם החוויה של בן זוגך.
ריצוי ואותנטיות
אני לא חושבת שאת יכולה להנות הנאה מוחלטת כאשר את בתפקיד המרצה. ריצוי זה משהו חיצוני ואילו הנאה מינית מחייבת חיבור לעצמך, נוכחות ואותנטיות.
גם אם חונכת לדאוג שכולם סביבך יהיו מרוצים ומטופלים, זה לא מחייב אותך לשאת את המשא הזה איתך לחדר השינה.
הפרטנר שלך ילד גדול ואת לא שם איתו כדי להיות ספקית ההנאה שלו או צוות ההווי והבידור שלו. בשביל זה יש לכם מנוי לנטפליקס או לקאמרי. אתם יחד ולשניכם אחריות מלאה על ההנאה המינית של עצמכם ושל האחר/ת. זו לא אחריות בלעדית שלך.
עוד על הנושא בפוסט מרצה, רוצה, מרוצה העוסק בקשר שבין ריצוי להנאה מינית.
שמירה על התדמית שלנו
כל-כך חשוב לנו איך אנחנו נתפסות על ידי האחרים, שאנחנו מוכנות לוותר על חלקים רבים מאיתנו, למרות המחיר הרב שאנחנו משלמות על כך.
כשאנחנו לא עושות או מבטאות דברים שאנחנו רוצות לחוות או לומר, כי אנחנו חוששות איך נתפס על ידי הפרטנר שלנו, אנחנו מצמצמות את עצמנו ואת פוטנציאל ההנאה המינית שלנו.
זה נכון גם לגבי כל מיני כוחות, שברור שלא נמצאים איתנו בחדר השינה, אבל רק המחשבה על מה היו חושבים עלינו, די בה כדי לגרום לנו לא לקחת צ’אנס ולהעז.
כאמור, כשאנחנו לא נמצאות שם במאת האחוזים, גם ההנאה המינית שלנו לא תהיה שם במלואה.
הדבר המעניין הוא, שמרוב חשש לשם הטוב שלנו, פעמים רבות אנחנו אפילו נמנעות מלברר עם בן הזוג שלנו מה עמדותיו בנושאים כאלה ואחרים.
במקום זאת, אנחנו מניחות אותם בעצמנו. אבל מה אם הדבר שמושך אותנו תואם לגמרי את רצונותיו והוא ייחל לרגע שנעלה את זה? לא חבל לוותר מראש?
דמוקרטיה, פמיניזם ושוויון – סותרים או תורמים לחופש המיני?
אם את רואה עצמך כאישה שדוגלת בערכי דמוקרטיה, פמיניזם ושיוויון, עלול להיות לך קשה להתנהג במיטה, באופנים שנראים כסותרים אותם.
אבל בואי – זה שאת אולי רוצה להיות רגע כנועה או חסרת אונים, זה שהוא אולי אקטיבי ממך, זה שלפעמים בא לך לעשות דברים שנראה לך שהשתיקה יפה להם, לא הופך אותך לפחות פמיניסטית או לאישה מנוצלת.
מה שצובע הכל בצבעים חיוביים או שליליים הן הבחירה והשליטה שלך בסיטואציה, לא איך אחרים עלולים לתפוס אותה. אתם אנשים מבוגרים, וכל עוד שניכם בעניין, תעשו מה שבא לכם. שאר העולם יכול לקפוץ לכם, או ללכת ל… .
כדי לצאת משיעבוד לחירות – יש לדעת מהם הכבלים שמגבילים אותנו
לצערי, אלה רק דוגמאות למחסומים שמגבילים את ההנאה המינית שלנו. יש עוד כל כך רבים ורעים לתפארת.
אני מניחה, שאם תקדישי קצת זמן לבחון את המיניות שלך לעומק תוכלי לגלות דברים מעניינים, שאני לא בטוחה שהקדשת להם הרבה מחשבה בעבר. למשל:
- האם האופן בו את מתלבשת, מדברת, הולכת, מתאפרת, מטפחת את גופך – מתאים לך, או שהוא בא לענות על ציפיות חברתיות?
- האם את מעיזה לענג את עצמך, או שזה נתפס אצלך כפעילות לא ראויה, בשל אלף ואחת סיבות, שאף אחת מהן אין בה מן האמת ומן הרלוונטיות לעניין?
- האם את מונעת מתסריטים חיצוניים או שאת נותנת לעצמך את החירות המתבקשת, כדי לחוות הנאה מינית שלמה, כפי שמתאים לך?
הייתי שמחה, אם תבחרי להתחיל ולהשיל ממך את אותם הדברים, שמכבידים עליך ומונעים ממך להתעופף אל עבר ההנאה המינית שאת ראויה לה, שאת יכולה שתהיה מנת חלקך.
והיית בת חורין – במחשבותייך, בגופך, במיטתך, בזוגיות שלך.
איחולים לחג שמח במגבלות הסגר, בתקווה לימים יפים, שיבואו במהרה.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.
שלך, רוית
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
סקס אוראלי לאישה, כולל מדריך מפורט!