כאשר ישנו פער בתשוקה המינית בין בני זוג, נהוג לדבר ביותר/פחות, כלומר לנסות ולצמצם את הפער המספרי. נכון שעשויים להיות פערים בליבידו, כמו שישנם פערים בין שני אנשים בכל הקשר אחר, אבל לדעתי, יש לברר כמה דברים לפני עניין הצמצום.
הדבר נכון גם לגבי סינגלים וסינגליות, שמרגישים שהם “לחוצים/ לחוצות על סקס” מבלי שעצרו רגע לברר, מהו הדבר הזה, שהם לחוצים עליו.
מה זה ‘סקס’ עבורך?
אני נוהגת להסיט את הדיון מהאיזור של המספרים (כל יום, פעם בשבוע, פעם בחודש וכו’) אל עבר המהות של הדבר שחסר, או במילים אחרות – לנסות לזהות, מה המוטיבציה של כל אחד מבני הזוג לסקס?
האם המוטיבציות נפגשות? ובכלל – מה המילה ‘סקס’ אומרת לך? מה היא אומרת לצד השני?
לעצור ולהתעמק בצרכים הנסתרים יותר, דורש לרדת מהמסוע האוטומטי. זה תמיד מורכב יותר ומצריך משאבים.
דוגמאות לשאלות שכדאי לבחון:
- האם מדובר בצורך בקרבה רגשית/ פיזית?
- האם חסרה לך תדירות העונג/הפורקן המיני?
- האם המוטיבציה היא של זמן חקירה/ גילוי/ צחוק/ משחקיות בזוג?
- אולי הצורך להרגיש אהוב / אטרקטיבית / סקסי/ בעיני הפרטנר.ית?
- האם המגע המיני מרגיע/ גורם לתחושת חיות/ מנחם?
- האם זה המקום, בו מתאפשר חופש ממגבלות היומיום, מהתכונות, מהתפקידים שבאים לביטוי בחוץ?
אלה רק חלק מהאפשרויות, כמובן.
מצב של חוסר סינכרון מיני, מבלי שנעשית העצירה והבחינה הזו, גורם לכך, שלפחות צד אחד נשאר מתוסכל. לרוב שניהם.
ברגע שנבין מה המוטיבציות שלנו לסקס ונתקשר אותן, ברגע שנדע מה משמעות ‘סקס’ עבור כל אחד מהצדדים, אפשר יהיה לנסות ולהגיע למקום שבו שני הצדדים יותר מרוצים.
במיוחד בשבילך
דוגמאות לפערים בתשוקה וכיצד ניתן לגשר עליהם
אני מביאה פה דוגמה פחות שכיחה, ממה שאולי עולה לראש באוטומט. היא רוצה “יותר” הוא פחות בעניין.
כשהיא מתארת את התסכול, היא משתמשת בביטויים כמו: “הוא לא רואה אותי”, “אני כנראה לא מושכת אותו”, “הכל יותר חשוב לו ממני”, “כמה אני אמורה להתאפק?”. היא עובדת, דואגת לבית ולילדים והדבר היחיד מבחינתה, שגורם לה להרגיש אישה נחשקת, זה אם יראה לה שהוא רוצה אותה.
מבחינתו, היא זו שלא רואה אותו. הוא קורע את התחת בעבודה, מגיע הביתה, מיד עוזר עם הילדים, אח”כ בוהה בטלויזיה (במקרה הטוב), נרדם מולה (במקרה הרע) והיא עוד רוצה, שיהיה לו כוח להשקיע בסקס.
זה נשמע כמו שתי מכוניות שנוסעות זו מול זו בנתיב התנגשות, או בשתי רכבות שחולפות זו לצד זו, ולעולם לא יפגשו.
עכשיו אנסה לתרגם את דבריה לשפת הצרכים במקום לשפת הביקורת וההאשמה:
“אני כל היום במשימות, שדורשות ממני להראות כמה אני אחראית, מנהלת, מתקתקת, אין לי רגע לעצמי. כשאנחנו יחד במיטה, אני סופסוף מרגישה נראית, אני מרגישה אהובה, יפה, נחשקת. אנחנו בטוב, אין את רעשי הרקע, את המתח. כשאני איתך, אני מרגישה קרובה אליך רגשית. כשאתה נוגע בי הגוף שלי נרגע, אני מתמסרת, מתענגת. כשאני גורמת לך עונג, אני בגג העולם. אתה חושב שמה שחסר לי זה זיונים, אבל סקס בשבילי זה משהו רחב הרבה יותר”.
אם הוא היה יודע שזה מה שחסר לה, האיום שהוא חש, מתוך הראיה המשימתית שלו, היה כנראה פוחת. הוא היה פחות מתרחק ומתגונן ויותר מאפשר. כשהוא מבין, שאלה הדברים שחסרים לה, יש לו ביטחון יותר גדול, שהוא יוכל לספק לה אותם, גם אם לא במלואם, גם אם לא תמיד. הוא לא צריך “לתת ביצועים” אלא להיות איתה, באופן שמיטיב איתה ומכאן – אולי גם מיטיב איתו.
אוקיי, בשביל להקל, אציג עכשיו מצב הפוך. הוא רוצה הרבה יותר ממנה. היא, מבחינתו, לא “נותנת” לו.
לשיטתו, אם הם רק היו עושים סקס 3 פעמים בשבוע, כמה דקות בכל פעם, זה היה נפלא. המוטיבציה שלו לסקס היא הצורך בפורקן מיני, תחושת קרבה ויחד, הצורך להרגיש שהיא רוצה אותו.
מאידך, מה שהיא שומעת ממנו, זו טרוניה על כך שהיא לא משתדלת למענו, “כולה כמה דקות”. אבל סקס שכל מהותו החדירה והגמירה שלו, באמת לא עושה לה את זה!
כיוון שהם לא מדברים לעומקם של הדברים, כל אחד מהצדדים מרגיש שהצרכים שלו לא נראים ע”י הצד השני. הוא לא מבין, שעצם הלחץ, שהוא מפעיל עליה לספק את צרכיו, כלומר “לתת”, מכבה אותה מיד. אם רק היה שואל אותה מה כן ישמח אותה, אולי היה שומע, שהיא אוהבת את המגע, שאינו מכוון תמיד למין, מגע מקרב, שעשוי אולי להדליק אותה ולגרום לה להתקדם הלאה, ואולי לא. מגע שלא יגרום לה לחשוש, שהוא מצפה ממנה כל הזמן לעלות שלב. כשהוא יבוא ממקום טוב ולא ממקום דורש ולוחץ, הוא עשוי לגלות פתאום את האישה שהוא חולם עליה. נשים רבות מתארות לי רתיעה ממגע מצד הגבר שלהן, אפילו המגע התמים ביותר, כי המוח שלהן מפרש את המגע כצעד ראשון לעבר הסקס, מהסוג שלא בא להן.
הן לגבי הסינגלים והסינגליות והן לגבי מי שבזוגיות, הרי שכל מפגש מיני הוא הזדמנות לבחינה, ושווה לא לוותר עליה.
מובן, שהחיים הרבה יותר מורכבים מהדוגמאות האלה וברור שלא ניתן לצמצם את כל הפערים על ידי בחינת הנקודות הללו. זה רק חלק מהעניין. כוונתי היתה להראות, שכאשר אנחנו נדע לזהות ולתקשר את הצרכים שלנו, לצד השני יהיה, לרוב, יותר קל להתחבר אליהם. אמפתיה היא רגש מקרב, בניגוד להאשמה, שמרחיקה, סוגרת ומכבה תשוקה תוך רגע. כשנהיה קשובים לצרכינו ואמפתיים לצרכי הצד השני, נכונו לנו הפתעות טובות.
מאחלת מיניות מיטיבה וחיים מלאי תשוקה.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.