תשוקה ואימהות – סתירה מובנית או אתגר שניתן לצלוח?

הפוסט הקודם בסדרה עסק בהשפעת המעבר לאימהות על המיניות. הפוסט הזה יעסוק בדרכים בהן אנחנו יכולות לשמור על עצמנו כנשים שלמות ומסופקות

תפקיד האם בתרבות המודרנית

אם התרבות המערבית בכללה מפארת את האמהות, הרי שהתרבות הישראלית מעלה את האם לדרגת קדושה. אם את אמא, ועדיף לכמה שיותר ילדים, לצורך שמירה על היתרון הדמוגרפי – הרי שאת ממלאת את חובתך האזרחית כראוי.

אבל אין די בזה. תפקידך לגרום לכך, שלא יחסר להם דבר ושהם יהיו מאושרים. תמיד. כדי לזכות בתואר "אם השנה", את אמורה לעשות למענם ה-כ-ל.

חבל שלא מלמדים בקורס הכנה ללידה את המושג המצוין שטבע הפסיכואנליטיקן ויניקוט – "A Good Enough Mother", זה היה עשוי לחסוך לנו הרבה כאב וייסורי מצפון ולאפשר לילדינו לחוות אמהות יותר מאוזנות ומסופקות.

כאשר מצופה מהאם המערבית לשים את טובת ילדיה לפני טובתה היא, ממש אין להתפלא, שהצרכים המיניים שלה נדחקים לתחתית הרשימה, איפשהו אחרי "לסיים את התיזה" או "לחזור לשיעורי מדרגה". הם פשוט נתפסים כפריבילגיה אגואיסטית.

לעיתים קרובות, הקרבה לתינוק/ת, ההנאה שמופקת מהמגע, מההאכלה, מהחיוכים, מהאהבה שהם מרעיפים עלינו מאוד ממלאות אותנו. יש פה סרטון באורך פחות מ- 3 דקות, בו מסבירה המטפלת המינית אסתר פרל את הנקודה הזו ואת השפעתה על המיניות שלך, שלכם ועל הזוגיות כולה (אל תתני לשם שלה להטעות אותך – הסרטון הוא באנגלית, אבל כזו שבהחלט קל להבין, וגם אפשר להוסיף כתוביות באנגלית):

נגן וידאו

פעמים רבות, הקושי שנוצר לא מתבטא רק אצלה, אלא גם אצל בן הזוג שלה. גברים רבים מתקשים להכיל את הסתירה שנוצרת בין תפקידיה השונים של בת הזוג שלהם – קדושה או קדשה? אם או מאהבת?

עוד על כך ראי בפוסט האישה הטובה או המאהבת המשוחררת?

ביטחון מול לקיחת סיכונים – הורות מול תשוקה

הפוסט אינטימיות ותשוקה – סותרות או משלימות? עסק בסתירה הנוצרת בין הצורך בביטחון, המאפיין את האינטימיות, לבין הצורך בחידוש ובלקיחת סיכונים – שהם חלק בלתי נפרד מהתשוקה האירוטית.

עכשיו, בואי נחליף את המילה "אינטימיות" במילה "אימהות" או אפילו במילה "הורות".

הרי מה שמיכל דליות ודאי תגיד לנו ומה ש"הורה נבוכים" יסביר לנו הוא, שילדים חייבים שגרה ומשמעת, סדר יום צפוי, מותר ואסור, גבולות גזרה. אלה יוצרים אצלם תחושת ביטחון ושקט.

מה שפחות מעסיק את אותם היועצים הוא, שזה בדיוק המצב בו התשוקה המינית שלנו מתה.

ממש לא פשוט לישב את הסתירות האלה, אבל ישנן דרכים ועוד נגיע אליהן.

מה עושים כדי לשנות את המצב?

ישנן פעולות קטנות שאינן דורשות המון מאמץ, אך מחייבות התכווננות ונחישות:

למצוא זמן לעצמנו, כנשים

להיות בתפקיד "אמאשל" או "האישהשל" זה אולי מאוד נעים ומחמם לב, אבל במקביל מטשטש את העובדה, שאנחנו קודם כל נשים בפני עצמנו ורק אחר כך "שייכות" לילדינו או לבני הזוג שלנו.

אני חושבת, שעם כל הקשיים הרבים שקיימים בעולם שלנו, לו"ז עמוס, קשיי פרנסה ועוד – אנחנו חייבות למצוא פתחי איוורור לעצמנו. זמן עם חברה, שעה של פעילות גופנית, רגע של שקט לקרוא ספר או לעשות מדיטציה.

לא משנה מהי הפעילות הזו, שאת חייבת לעצמך – נסי להשאיר אותה כחלק בלתי נפרד מחייך, למרות השינויים שחלו בהם. הפעילויות הקטנות האלה, לא רק שהן מספקות לנו אויר לנשימה, הן מעלות את שביעות הרצון ומפחיתות תסכול ומרמרת. כשאנחנו שמות את עצמנו לרגע במרכז, אנחנו נזכרות במה שהיינו תמיד – נשים.

אנחנו צריכות למלא ולהטעין את עצמינו, אם אנחנו רוצות שיהיה לנו מה להעניק ליקירינו.

אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום!

מאוד טבעי ונוח להפיל הכל על הסיטואציה הנוכחית, גם חודשים ושנים אחרי הלידה – הוא כל הזמן יונק, אני עם עודף משקל, היא בגמילה, בדיוק עברנו לגן חדש, אופס – כתה א'… הרעיון ברור.

באמת שמדובר בכל הסיבות הכי מוצדקות בעולם, לכך שאת לא פנויה לחזור ולהשקיע במיניות בזוגיות שלכם, את אותם הדברים שהיא זקוקה להם, כדי לפרוח.

גם בן זוגך עשוי לתרום את חלקו: הוא לא רוצה שתרגישי שהוא לוחץ, אז הוא נמנע מכל פעולה שעלולה להתפרש על ידך כציפיה לסקס.

יכול להיות שהוא נורא מתקשה להבין ולקבל את זה ,שאת לא מלאת תשוקה כמוהו, עד שאת כבר לא יודעת מה קשה לך יותר – העיפות וחוסר הזמן לעצמך, או נקיפות המצפון שהוא יוצר אצלך.

כך או אחרת, אם לא תפעלו כדי להתקרב אחד לשניה, גם פיזית, הרי ככל שהשנים יעברו, אתם עלולים להתרגל למצב הזה. המוטיבציה להתקרב תלך ותפחת, המרחק ביניכם ילך ויגדל ואז – לכו תגשרו על זה. לא פשוט.

אחרי שנים של ריחוק, יותר סביר שתביטי בו ותתהי בינך לבין עצמך – "מי זה האיש הזה, שנוחר פה לידי ומה הוא עושה במיטה שלי"?

במקום לדחות, החליטו שהיום הוא היום הטוב ביותר להתחיל את המסע חזרה אל היחד שלכם.

יעדים ריאלים

כדאי שתנסו ליצר לכם מחדש רגעי אינטימיות, שהם רק שלכם. כל זוג יודע מה הרגעים האלה, שעושים לו טוב. לאלה בדיוק אני מתכוונת.

נחוצים פה צעדים קטנים, יומיומיים, לא דרמות. לדעתי, הרבה יותר משמעותי לנסות להיות קשובים ומכילים זה לזו, לפנק בקטנה, להושיט עזרה, לשים יד לנגיעה אחת רכה – על פני רכישת כרטיסי טיסה בהפתעה לאיי סיישל. זה נכון תמיד ובטח כשהילדים צעירים.

ומה עם הסקס?

אחרי שהשבתם את האינטימיות הזוגית לחיים, אולי הגיע הזמן להעז ולהכניס לתוכם גם קצת תשוקה.

אבל איך עושים את זה בין הנקה, החלפת חיתולים ואיסוף צעצועים מהשטיח? איך אותו השד שמשמש כלי הזנה לתינוקת, יכול להפוך פתאום לאיבר חושני? והאמא הזו, ששמה את כל יהבה על מניעת תפרחת חיתולים, כיצד היא יכולה לחזור ולהיות הפרטנרית החושנית והאטרקטיבית, שהיא היתה בעבר?

איך מגשרים על הפער הזה בין אם למאהבת? מה את עושה עם הקילוגרמים האלה שהשתקעו בך? איך אפשר לשים בצד את הטינה שהתפתחה אצלך, בזמן שחייו נשארו כל כך דומים למה שהיו, בעוד שלך השתנו מהקצה אל הקצה? ומהיכן, לעזאזל, אוספים את הכוחות, כשאת מרגישה, שהדבר שחסר לך ביותר, הן 10 שעות שינה?

זה באמת נורא לא פשוט. קשה להתעלם מהתהפוכות שעברו עליך בחודשים האחרונים או בשנים שחלפו מאז הפכת לאמא. אני חושבת שהדבר הכי נבון לעשות, הוא לקחת בחשבון, שכמו שכל החיים שלכם השתנו, לטוב ולרע, גם הסקס שלכם יהיה אחר עכשיו, כשאתם הורים. אחר, קשה למימוש, אבל לא בהכרח לא טוב.

תכנון לעומת ספונטניות

אני לא יודעת מה המקור לאגדה האורבנית הזו, שגורסת שסקס מעולה חייב להיות ספונטני. אני כמעט משוכנעת, שמי שהפיץ אותה היה גבר, חסר ילדים, חסר לב – או כל השלושה יחד.

איך זה, שסקס חטוף של 5 דקות שהתפנו לכם במפתיע, נתפס כנעלה לעומת סקס, שפיניתם לו מראש זמן בלו"ז? כזה שנעזרתם בבייביסיטר, כדי להבטיח שהוא יתקיים בלי הפרעות, שיצרתם עבורו אוירה סקסית בחדר השינה שלכם, או בכל מקום אחר?

הרי אם הייתם רוצים לצאת לחופשה – הייתם מתכננים לפחות חלק מהפרטים שלה. אני מניחה, שזה לא היה פוגע בהנאה שלכם. נהפוך הוא – זה נועד להבטיח את הצלחתה.

אותו הדבר עשוי להיות נכון לגבי סקס ובנוסף – בונוס! התכנון, ההתכוננות וההתכווננות הם בילט-אפ נהדר, שעשוי להיות מעורר לכשעצמו, כך שחבל לוותר עליו.

תשוקה ועוררות מינית

אם את מרגישה נטולת תשוקה, אולי זה המקום להזכיר את מעגל התגובה המינית של רוזמרי באסון, אשר מצאה, כי תשוקה איננה תנאי מקדים הכרחי ליחסי מין מהנים, אלא היא עשויה להצטרף דווקא לאחר שלב העוררות המינית.

הרעיון הוא, שלא תמיד כדאי לבחון את השאלה אם כדאי לכם לעשות סקס – רק דרך המשקפת המצמצמת של – תשוקה: קיימת או איננה?

לפעמים כדאי לתת למודל הזה צ'אנס, כי עשויות להיות לך הפתעות, כמו להיזכר שאת אוהבת את זה.

כבר נתקלתי בנשים, שמפרשות את המודל הזה, כמודל שמציע לנו To fake it till you make it. אני חושבת שהפרשנות הזו עושה עוול למודל גמיש ושובר מוסכמות זה, שבסך הכל אמור להיטיב איתנו.

עצם ההכרה בכך שהסקס מענג, יוצר אינטימיות מסוג מיוחד, משפר את מצב הרוח ועוד – עשויה לדרבן אותנו לתת צ'אנס לניסיונות הקירבה של בן זוגנו ואולי ליזום אותה, גם אם נכנסנו למיטה במצב עיפות מתקדם.

יכול להיות שזה יסתכם באינטימיות נינוחה ונעימה ויכול להיות שתהנו מסקס נהדר. בכל מקרה שתי האפשרויות נראות לי כמו מתנה נפלאה לכם כזוג.

אני מקווה שהצלחתי לעודד אותך, שלא לאפשר לאימהות, נפלאה ככל שתהיה, למחוק את החלק המשמעותי הזה בזהות שלך, הקרוי – 'מיניות'; לא לאפשר להרחבת המשפחה, לבטל את העובדה, שלכם כזוג, שמורה זכות הראשונים. איך שלא מסתכלים על זה – אתם הייתם פה קודם ובלעדיכם הפלא הזה לא היה נוצר.

פוסטים נוספים שאולי פספסת:

מזל טוב! הפכת לאמא. כיצד זה משפיע על המיניות שלך?

כיצד לשמור על התשוקה בחיי השגרה

על הקשר שבין אינטימיות לתשוקה

אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.

שלך, רוית

שתפי את הפוסט הנוכחי עם חברותיך

תודה שנרשמת!

מומלץ לוודא כי מייל האישור ששלחתי לך לא הגיע לתיבת הספאם או קידום המכירות.

כן! אשמח להירשם!

אתר זה עושה שימוש בעוגיות (Cookies) לשיפור חוויית הגלישה. על-מנת להמשיך ולגלוש באתר את מתבקשת לאשר את השימוש בעוגיות. את מוזמנת לעיין במדיניות הפרטיות להבין מהן עוגיות ואיזה שימוש נעשה בהן.