הפוסט הנוכחי מוקדש לנשים הצעירות שבין הקוראות שלי, אלה שעדיין מטפלות בילדים צעירים ואשר הזוגיות וחיי המין שלהן מושפעות באופן קבוע מתפקידן כאמהות. כדי לעודד אתכן לקרוא עד הסוף, אני ארשה לעצמי לצטט את נפתלי הרץ אימבר: “עוד לא אבדה תקוותנו”!
לא הילדים הם המכבים את אש התשוקה – המבוגרים הם אלה שנכשלים בשמירה על הניצוץ.
על עצמי לספר ידעתי
אחרי שנולד בני הבכור, נותרתי בעודף משקל אדיר, הייתי עם תפרים שהקשו על הישיבה, השדיים שלי היו קשים כבטון מכמויות החלב שיצרתי, עד כי הוא טפטף מהם ללא הכרה, צרחתי מכאבים במשך השבועיים הראשונים של ההנקה, ובכל זאת – הרגשתי שאני האישה המאושרת ביותר בעולם.
אני, האפיקורסית, בירכתי בכל בוקר את אלוהים. החברות שלי היו סבורות שמדובר בהפצצה של הורמון אוקסיטוצין ושהנפילה, הו-הו, לא רק שבוא תבוא, אלא שהיא תהיה חזקה במיוחד. זה לא קרה. הפלא הזה והאימהות שהוא הביא איתו, מילאו את כל עולמי. מה יכול להיות טוב מזה?
באיחור גדול הסתבר לי, שהטוב הזה של האמהות, כשהוא לא במודעות ו/או לא בפרופורציות, עלול להיות מחסל אירוטיות וזוגיות רב עוצמה.
רגע לפני – החיים כמסיבה
רגע לפני שהאוצרות הקטנים האלה מגיחים לעולם אנחנו עסוקים בניסיונות להביאם, כלומר איך שלא נהפוך את זה – אנחנו עושים סקס. אנחנו יכולים לעשות אותו מתי שאנחנו רוצים, איך שאנחנו רוצים, כמה שאנחנו רוצים ואיפה שאנחנו רוצים – שני אנשים מבוגרים, שחוגגים את החיים.
הנה הראש מגיח! (החלום ושברו)
אצל חלק מהזוגות, החלום מתנפץ בהפתעה כבר בחדר הלידה. מסיבה שלא מובנת לי לגמרי, הסקרנות של חלק מהגברים, גורמת לכך, שהם יחושו צורך עז, לראות את ראש העולל ברגע הגחתו לאויר העולם.
רק מה, איבר המין שלנו, פלא הבריאה, מקור העונג שלנו, איך לומר? פחות אסטטי ברגעים האלה, כך שההתרגשות מהפלא, עלולה להפוך ברגע לתחושת גועל וסלידה.
כאשר גבר, לא עבד מראש על האפשרות, שזה מה שיראה ולא עיבד את החוויה העוצמתית שהיה עד לה – זו שגרמה לאיבר המין של זוגתו, להפוך למספר שעות ממקור של הנאה למקור להבאת ילדים – עלול לחלוף זמן רב עד שהוא יחזור לראות בבת הזוג שלו, את מושא תשוקתו.
אמאל’ה! אני אמא!
אנחנו, אחרי כמה שעות מייסרות בחדר הלידה, הרווחנו תואר חדש – “אמאשל”. כלומר, אנחנו יוצאות מבית היולדות כשאנחנו מתהדרות בגאווה לא רק באוצר בסלקל, אלא גם בטייטל מנצנץ על החזה שלנו א-מ-א!
כל מה שקדם לכך, מתגמד. בין אם את קרועה, כאובה, מותשת, עם “כרית” מוזרה, היכן שהיתה פעם בטן ההריון שלך, ואת נמצאת ברכבת הרים של רגשות, ובין אם את מלאת אושר ופליאה על השינוי הזה בסטטוס שלך – בלתי אפשרי להתעלם ממנו. וזה עוד לפני שיש לכם קצה קצהו של מושג, כיצד החיים שלכם עומדים להשתנות, לטוב ולרע.
הגוף שלנו, לא רק שעבר טראומה אדירה בעוצמתה במהלך הלידה, הוא צריך עכשיו להתמודד עם כאבים, שהם תוצאה של הלידה, עם גודש בשדיים, עם עודף משקל, ועם עייפות קשה.
שורה תחתונה – מהאישה הקורנת הזו שהיית, עלול להיוותר פתאום רק צל חיוור.
שלישיה (לא מהסוג ההוא)
לרגעים נראה שהגשמתם חלום, עכשיו אתם שלישיה!
בעוד את נשארת בבית להניק ולטפל, לקפל ולחתל, הגבר יוצא בכל בוקר להביא פרנסה הביתה.
בזמן שאת מתאמנת בדיבור מתקתק לרכה הנולדת ובניסיונות נואשים להרדים אותה רגע, כדי שתצליחי לשתות את הקפה ה”חם” שהכנת לפני 4 שעות – הוא עוטה את מיטב בגדיו ויוצא להרשים את העולם.
ללא ספק, הפער הזה בינכם עלול ליצור לכם קושי אדיר – אמנם את זוכה בהרבה יותר רגעי עונג עם התינוקת, במקרה שהיא תינוקת בריאה ונוחה, אבל גם בהרבה יותר רגעים של קושי ותסכול, שטרם חווית.
בעוד הגבר ממשיך בחייו, חייך, לפחות בזמן הזה – קיבלו תפנית אדירה ולאו דווקא לכיוונים שחלמת עליהם.
איך זה קשור למיניות שלך? למיניות שלכם? לסקס?
נדלג על השבועות הסמוכים ללידה. נדלג אפילו כמה חודשים קדימה. את ישנה יותר טוב בלילה, התינוק יונק בצורה מסודרת ובן זוגך היקר מתעורר פעם בלילה להאכיל אותו מבקבוק. אתם כבר לא בטלטלה, יצרתם לכם שגרה ברוכה, החיים דבש. האומנם?
אכן ישנם זוגות, שמצליחים לאזן את הסירה לאחר הסערה ומאפשרים לה לחזור ולשוט על מי מנוחות (עם סערות נעימות מדי פעם וגלים במידה). הם יוצרים איזון בין המטלות המשפחתיות, הפרנסה, התחביבים, החברים ואפילו משכילים למצוא זמן לרומנטיקה ולסקס.
אבל זוגות רבים, רבים מדי, נכשלים במשימה הזו. כאשר העומס נהיה כל כך גדול, רבים מתעדפים את המשימות ככה, שהסקס, שבעבר השתוקקנו לו ודאגנו לפנות לו זמן מקודש, נדחק לחלון הזמן בין 23:00 בלילה לאיפשהו, מתישהו, פעם.
אבדן האיטימיות
בעוד את עשויה שלא להיות כל כך מוטרדת מהחוסר שהתהווה בחייך, כי את עמוסה לעייפה במטלות ושקועה כל כולך בעולל החדש, החסך הזה עלול להיות קשה למדי לבן זוגך.
אני לא מדברת רק על אובדן הסקס, אלא על התחושה של אובדן האינטימיות, הקרבה והחברות בינכם. כולנו רוצים לחוש נאהבים, רצויים ואטרקטיביים על ידי בני הזוג שלנו, מינית ורגשית. כשאת מונעת ממנו קרבה, הוא מרגיש דחוי.
כאשר חלקים אלה מתחילים ליפול מהפאזל המורכב הזה, הנקרא “זוגיות”, כבר לא ברור לנו מהי התמונה שאנחנו מנסים להרכיב יחד.
מסכת חמצן – קודם כל אתם
בטיסות, כשהדיילות מתחילות בהדגמות ובהסברים, עבור רובנו זה יהיה הזמן בו נחבר את האזניות לנייד או שנכוון את התאורה על ספר הטיסות המעולה שהבאנו איתנו.
אבל אם יצא לך להקשיב להן ולו פעם אחת, יכולת לשמוע שם תוכן חשוב – קודם המבוגרים, אחר כך הילדים. תחילה עלינו לשים את מסכת החמצן על הפנים שלנו, כדי שנוכל להמשיך לתפקד כראוי – ולדאוג לילדינו.
עכשיו קחי את המשל הזה לתוך חיי הזוגיות והמשפחה שלך. איך קורה, שילד קטן אחד מצליח למחוק צרכים בסיסיים של שני אנשים בוגרים? שאנרגית החיים הזו המכונה “מיניות”, או הפעולה המקרבת הזו, המשמחת והמשחררת הזו בין בני זוג אוהבים, המכונה “סקס”, מודרות מחיינו?
בתור אחת, שבמשך שנים שמה את ילדיה לפני עצמה ולפני הזוגיות, מתוך תפיסה בדויה ומכחישה, שהכל נעשה במודע ומתוך בחירה מושכלת, אני יכולה להבטיח שטוב לא יוצא מזה, עבור שניכם. ויתרה מזה – גם עבור ילדיכם. הרי אם לא תשימו את מסיכת החמצן, לא תהיו מסוגלים לספק לילדיכם את צרכיהם. אם לא תדאגו להזין את עצמכם – אתם עלולים להגיע למצב, שלא יהיה לכם במה להזין את ילדיכם.
אל תשארי עם הקושי לבד. תמצאי לך חברה, אם או אחות, שתוכלי לחלוק את הקשיים ולהתייעץ איתה.
אם תבחרי בי בתור האוזן הקשבת והכתף התומכת, תרגישי חופשיה לגמרי לכתוב לי בווטסאפ ואני מבטיחה לחזור אליך ברגע שאוכל.
אני לוקחת בחשבון, שאם את קוראת את הפוסט הזה, משמעות הדבר שאת אמא לילדים קטנים. אם זה המצב, את בטח לא סובלת מעודף זמן פנוי 😉 לשם כך, חילקתי את הפוסט הזה לשניים. לחצי כאן כדי לקרוא את חלקו השני.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כיצד לשמור על התשוקה בחיי השגרה
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.
שלך, רוית