הפער שנוצר בחשק המיני של שני הצדדים, גורם לקשיים רבים לשניהם.
הגבר, שמתקשה לקבל את המציאות החדשה בוחר, פעמים רבות ללחוץ על בת הזוג ולדרוש יחסי מין. הוא מרגיש קורבן של הנסיבות ורוצה את חלקו בעסקה.
האישה מצידה, מרגישה בושה ואשמה בעקבות השינוי שחל בה, ולכן, בוחרת לעיתים לקיים יחסי מין עם הפרטנר, גם כשאינה רוצה בכך, כלומר מרצה כדי ליצור שקט. אבל זה שקט מדומה, שמשפר את המצב רק למראית עין.
גם היא וגם בן זוגה עלולים להתייחס לשינוי שחל בה, כאילו מדובר בקלקול שצריך לתקן, אבל זו נקודת מבט צרה ולא מקדמת.
אם נתייחס לירידה בתשוקה המינית הנשית במערכת יחסים ממושכת כאל מצב שכיח, נורמאלי ותקין לגמרי, נוכל לשנות את המיקוד מ”כיצד תגבירי את החשק המיני שלך, כך שיחזור להיות כמו פעם”, אל עבר “מה תוכלו לעשות כדי לשמור על האינטימיות והקשר האוהב שלכם, למרות הפערים בחשק המיני“.
במקום שתהיו זה נגד זו, הצד הדורש מול הצד הנמנע, הנכנע, המרצה, ע”י תקשורת פתוחה ובונה, ושימוש באסטרטגיות כאלה ואחרות, תוכלו ליצור לכם מציאות חדשה, שיש בה אינטימיות ותחושת נראות וקבלה. מציאות שבה שני הצדדים ירגישו טוב יותר, זו עם זה וכל צד עם עצמו.
מה לעשות?
במחקרים שונים ראיינו נשים לגבי האסטרטגיות שעובדות להן ולבני הזוג שלהם בהקשר הזה. מעבר לתקשורת פתוחה הן ציינו גם קביעת מועד מתוכנן לסקס (כזה שמפנים לו זמן ותשומת לב), מגע אינטימי לא מוכוון סקס, זמן זוגי לבד, קביעת דייט זוגי (כזה שדורש הכנה והתארגנות, אך לאו דווקא מסתיים בסקס), כיבוי מסכים מכל הסוגים בערב (לא רק רגע לפני הכניסה למיטה).
נסו למצוא יחד מה עשוי להתאים לכם.
אבל זה לא מספיק
המחקרים מצאו גם, כי האסטרטגיות האלה יעילות, אך לא לאורך זמן, כך שתצטרכו להיות בתשומת לב לזהות מתי האסטרטגיה הפסיקה לפעול עליכם, ולהחליף אותה באחרת.
המטרה אינה בהכרח יותר סקס, אלא החלפה בין אלמנטים שפוגעים בזוגיות, לכאלה שמיטיבים איתה.
במקום ריחוק – קרבה. במקום לחץ – הקשבה. במקום ייאוש – אהבה.