ג’ון קבאט זין, מייסד ומפתח שיטת המיינדפולנס להפחתת מתחים ומפיץ הגישה בעולם המערבי מגדיר מניידפולנס כך: תשומת לב ברגע הנוכחי מתוך כוונה וללא שיפוטיות.
כמה יפה, כמה פשוט. לכאורה.
המוח שלנו מסווג כל הזמן ביעילות ובמהירות: טוֹב. רַע. בטוח. מְסוּכָּן. הוא עושה זאת, באמצעות תהליך הפנמה של חוויות עבר – הרי ברור שאם נצטרך לבחון לעומק כל מקרה לגופו בכל פעם מחדש, לא רק שהתהליך יקח לנו המון זמן, אלא שאנחנו עלולות למצוא את עצמנו בתוך פה של לביאה, או דוגמה קצת יותר רלוונטית לימינו – להדרס ע”י משאית. התהליך הזה הוא לגמרי הישרדותי. שיפוטיות פרקטית.
כיצד השיפוטיות קשורה למיניות?
כשזה קשור למיניות, במקום שיפוטיות השרדותית ופרקטית שנועדה לשמור עלינו, נורמות תרבותיות וחברתיות נכנסות לעניין ומגדירות לנו מה נחשב מְכוֹעָר, יפה, נוֹרמָלִי, מְשׁוּנֶה, ראוי, מקובל. עכשיו, במקום להציל את החיים שלנו, אנחנו עסוקות בהגנה על האגו שלנו, על תפיסת העצמי, על השם שלנו. כל אלה יוצרים מסגרת נטולת סיכונים, אך מצומצמת ואולי קצת חסרת חיים.
כדי להנות מהגוף שלנו, גם אם אינו תואם באופן מושלם לסטנדרטים החברתיים, כדי לתת דרור למחשבות שלנו, גם אם הן לא נראות לנו “מקובלות” וכדי לשמור על סקרנות ומשחקיות, שיאפשרו לנו לנסות ולגלות מה נמצא מחוץ לתסריט ההוליוודי או לתסריטי הפורנוגרפי, נצטרך להניח לשיפוטיות, לפחות מעת לעת ועדיף, כמובן, כמה שיותר.
When we put energy into actually experiencing our body and we refuse to get caught up in the overlay of judgmental thinking about it, our whole view of it and of ourself can change dramatically.
במיוחד בשבילך
דבר ראשון צריך לשים לב לקימה של השיפוטיות. זה מורכב, כיוון שהתפיסות שתולות כל כך עמוק בתוכנו, עד שהן נדמות לנו כאמת צרופה. כשזה המצב, אנחנו מבקרות כל מה שלא נכנס לתבנית, שהוגדרה או נלמדה באמצעות החברה, אבל בכלל לא מודעות לכך שמדובר בשיפוטיות. הנה דוגמאות נפוצות:
אוננות זו התפשרות והיא בכלל לסינגלים, אני לא ראויה לעונג, רזה זה סקסי, שמן זה מכוער, סקס זה לצעירים, פות אמורה להראות ככה, פין צריך לתפקד ככה. סקס טוב הוא ספונטני, כולל חדירה של פין לפות וצריך להגמר תמיד באורגזמה, עדיף הדדית. הפרטנר אמור לדעת בעצמו מה נעים ומה לא (כי תקשורת מקלקלת את הזרימה), קינק זה סוטה, פנטזיות זה פויה, מונוגמיה היא צורת החיים הטבעית היחידה, וכן הלאה וכן הלאה, עד אינסוף. כמה מעט טוב, אם בכלל, נשאר בתוך המסגרת המצומצמת הזו, בזמן שכל כך הרבה כייף הוצא ממנה?
שיפוטיות יכולה להיות כלפי עצמנו, כלפי הפרטנר.ית שלנו (למה היא…? מה זמן לוקח לו…? לו רק היתה…) וכלפי מה שקורה ביננו.
גם אם זה המצב, חוסר המודעות לא חייב להמשיך לנהל את המיניות שלכםן ובכל מקרה, תזכרו: זה לא שאתםן לא בסדר, זו כרגיל החברה שדופקת הכל, ואנחנו צריכות ללכת אחריה, לאסוף את השברים ולתקן.
כיצד תוכלו לתרגל אי-שיפוטיות?
שימו לב אם עולות לכםן מחשבות שיפוטיות כמו אלה שציינתי מעלה. זה עשוי להיות לפני, אחרי או במהלך החוויה המינית שלכםן. זה יכול להיות קשור לגוף, לאמירות או הצעות של הפרטנר.ית, להתנהגות ועוד. ברגע שתזהו אותן, נסו לשחררן בעדינות וחזרו להתמקד בתחושות הגוף שלכםן, למשל: עכשיו הוא נוגע בי בעדינות, זה נעים/ אני מרגיש את הנשימה שלי גוברת/ עכשיו יש לי זרמים בכל הגוף/ המגע הזה חזק לי מדי (מרגישה ואומרת).המוח שלנו לא יכול להיות בו-זמנית בשני מקומות שונים – אם אני עסוקה בביקורת, אני לא בנוכחות מלאה בכאן ועכשיו. כשאנחנו לא נוכחות – אנחנו מפספסות חלק גדול מההנאה ומהעונג, שלשמם התכנסנו.
הבסיס הרעיוני של פוסט זה מבוסס על המאמר The pleasure mechanics, שעוסק ב-Mindfulsex.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.