אוקיי, אולי “מצילה” זה תיאור קצת דרמטי. כמה פעמים כבר יוצא לנו להציל מישהו במהלך החיים, הא? אנסה להחליף אותה במילים פחות מפוצצות – נגיד: יוזמת, קובעת, שולטת, יודעת, מביעה עמדה. וואו, נשמעת כמו חתיכת כלבה שתלטנית האבירה הזו, הא?
אז זהו, שלא. היא פשוט אחת שיודעת מה היא רוצה, לא חוששת להשיג את זה ועל הדרך – אין לה ציפיה שהגבר שלצידה יבטא תמיד את התכונות האלה במקומה. כלומר, זה מאוד נחמד לה, שגם הוא אחד שרוצה ויוזם, אבל ממש לא אכפת לה, שלפעמים הוא לא.
איך אני יודעת? אני אבירה כזו!
המיניות הנשית והגברית מעוצבות מתוך עיניים גבריות
לא יודעת אם יצא לך להקדיש לכך מחשבה, אבל המציאות מלמדת, שהן המיניות הגברית והן המיניות הנשית מעוצבות מתוך עיניים גבריות. גברים ונשים כאחד שבויים בתוך התפיסות של איך צריך להתנהג ואיך צריך להראות, בחיים ככלל ובסקס בפרט.
איך זה קרה את שואלת? העולם נשלט ומסופר מזה מאות שנים על ידי גברים ומתוך ראיה גברית, בכל הקשר של החיים, והמיניות אינה יוצאת דופן. גברים חזקים, שולטים, יוזמים, יודעים. נשים יפות, כנועות, מובלות ונזקקות.
אגדות ילדים, סרטי וולט דיסני והוליווד
כן, כן, אני יודעת שזה נשמע כמו מניפסט פמיניסטי, ואולי יש בזה משהו, אבל תחשבי על זה:
כילדות אנחנו גדלות על אגדות בהן ה”גיבורות” הן נשים יפהפיות וחסרות אונים, שמחכות לנסיך החתיך והגיבור, שינשק אותן ויציל אותן ממצוקתן, בעוד הילדים גדלים על סיפורי הרפתקאות וגיבורי על. מן הסתם, גם את אלה וגם את אלה כתבו סופרים גברים.
אנחנו רואות סרטים הוליוודיים, שבהם הגבר מוביל באסרטיביות, הן את החיים עצמם והן את חיי המין, והיפהפיה שלצידו נשאבת לתוכם, לא יוזמת אותם, אינה מביעה את רצונותיה ואינה מקבלת את ההחלטות הקשורות בהם. וגם פה, הפתעה – רוב התסריטאים והבמאים הם גברים.
לרוב, נכון שלא תמיד, החבר הראשון שלנו ואלו שאחריו, הם אלה שיזמו איתנו את יחסי המין ואת מה שקרה במהלכם, ואנחנו ניסינו לעשות הכל, כדי לעמוד בסטנדרטים המצופים מאיתנו ושהם יהיו מרוצים ומסופקים. העונג והסיפוק שלנו נדחקו פעמים רבות לשוליים.
ברור שישנם הסברים ודוגמאות עמוקים ומקיפים יותר ורלוונטיים לא פחות, אבל אני חושבת שהרעיון מובן.
אבל אני אישה בוגרת – איך זה קשור למיניות שלי?
כשאנחנו מחונכות לכך שעלינו להיות יפות, פאסיביות ומובלות על ידי גבר יודע כל, לא מפליא, שגם כנשים מבוגרות פעמים רבות אנחנו נותנות לדפוס הזה לנהל את חיי המין שלנו, לפעמים בכלל בלי לתת על כך את הדעת.
אני נוטה לחשוב, שרבות מאיתנו מניחות, שאנחנו יודעות מה הגבר שלנו מצפה מאיתנו ואנחנו כל כך עסוקות בלספק לו את אותם הדברים, שאנחנו לא עוצרות רגע להבין, האם זה באמת מה שהוא רוצה.
ונניח שאנחנו קוראות אותו מצוין, ממש מנתחות מוח מדופלמות – האם בחנו אם זה מתאים לנו (ראי גם פוסט מרצה, רוצה, מרוצה)?
במקביל אפשר להניח, שגם הוא שבוי בקונספציות של מה מצופה ממנו כגבר, ועושה הכל כדי לעמוד בהן. רוב הגברים לא ירצו להעמיד את המיניות שלהם למבחן. זו נקודה פגיעה מדי.
התוצאה היא, סקס שלפחות חלקו, מנוהל על ידי תפיסות מגדריות שרכשנו, ולא על ידי הרצונות, הרגשות, הצרכים והחשקים של האנשים שעושים את הסקס הזה, כלומר – אתם.
סקס שמסתמך על עמידה בציפיות, מגדריות או אחרות, לעולם לא יוכל להגיע למקומות שאליהם יוכל להגיע סקס, שהשתחרר מהן. Believe me, I’ve been there.
לצאת מהתבנית המגדרית
הגענו לחלק הקשה. איך עושים את זה? כיצד משנים את כללי המשחק?
כדי שניתן יהיה לשנות, צריך להעיז ולבחון מהן התבניות המגדריות, שבתוכן המיניות הזוגית שלכם רגילה להתקיים. הבחירה הזו, לבחון, היא בחירה קשה, כיוון שאין לכם מושג מה תגלו.
לצערי, לא מדובר בהצצה חטופה, אלא בתהליך מורכב וממושך. ככה זה עם דפוסים, שאליהם חונכנו מגיל אפס, נדרשת עבודה רבה כדי להצליח להפטר מהם.
במידה שגם אצלכם לרוב הגבר הוא הרוצה, היוזם, המוביל, האקטיבי, החותר לסקס, החודר; במידה שלרוב את נענית, עדינה, מובלת, פאסיבית, נחדרת, לא אומרת מה את רוצה, לא אומרת מה את לא רוצה – אתם כנראה שבויים בתבניות מגדריות. ברור שלא את כולן יתאים לכם לשנות, אבל לפחות תנסו להיות מודעים לקיומן של אפשרויות אחרות.
אילו אפשרויות?
כל האפשרויות ההפוכות:
להכיר בכך, שלפעמים הוא רוצה להרגיש נחשק, שתראי לו שאת נמשכת אליו, משתוקקת אליו ולא רק נענית לחיזוריו.
להבין שלפעמים הוא מותש, כועס, טרוד, עצוב, פגוע ולא בא לו סקס. כל רצונו בשקט, באינטימיות, בהכלה, בקרבה, ואולי אפילו נחוץ לו מרחק מסוים. וכן, לפעמים אפילו אין לו כל צורך בגמירה הלילה. זה עשוי לקרות והשמיים לא נופלים אחר כך.
להכיר בזכותך להיות חרמנית, בזכותך ליזום, להנות, להגיד מה את רוצה, להגיד מה לא. להעיז לקחת את המושכות לידייך (או את השוט, אם זה הקטע שלכם), להרשות לעצמך להיות קצת אגרסיבית (אם מתאים), להיות מעליו, להיות בתוכו (שלל אפשרויות שבטח ידונו פה בעתיד).
לנסות לענג איברים שהיו עד עכשיו מחוץ לתחום “כי זה נשי” (עייני ערך “פטמות”), “איכס! זה להומוסקסואלים” (עייני ערך “פי הטבעת”).
אלה היו דוגמאות בלבד, כי המרחב והמגוון הם אינסופיים והבחירה כולה היא אך ורק שלכם.
מה יוצא מכל ההתבוננות הזו?
הו! מה לא? כבר כתבתי בעבר ותמיד אחזור לכך, שרק במקום שבו את חופשיה להיות את במלואך (והוא במלואו) תוכלי לחוות הנאה שלמה מהמיניות שלך ומחיי המין שלך.
בנוסף ישנו עניין השחיקה והשגרה. זוגות רבים מתלוננים על שחיקה ועל שעמום בחיי המין שלהם לאורך השנים (ראי לשמור על התשוקה בחיי המין). זה לא מפתיע, אם לוקחים בחשבון את העובדה, שהם חוזרים על אותו הריטואל פחות או יותר, פעם אחר פעם. אפשר לגוון בדרכים רבות, כשאחת מהן היא, לשחרר את ההיאחזות בתפיסות המגדריות.
אם אתם בוחרים לצאת מאיזור הנוחות, לבחון מה מגביל אתכם ולשאוף להוציא את הדפוסים האלה מחייכם, המשמעות היא, שפיניתם המון מקום לאפשרויות חדשות.
את המקום שהתפנה תוכלו למלא במשחק, בניסיונות של דברים שלא העזתם לנסות “כי הוא הגבר ואני האישה”, בטעויות, בהפתעות, בגיוון בשמחה, בהנאה.
“דבר הנסיינית”
טוב, אז רצה הגורל, ואני עצמי ניסיתי את שתי הוורסיות – זו המקובעת מגדרית וזו המשוחררת. אז נכון שהראשונה נורא נוחה – התפקידים ידועים, הכל צפוי, אין מקום לטעויות. אבל השגרה, הו, השגרה! כמו שכתבתי בעבר – חץ תרעלה בליבה של התשוקה.
לשמחתי הגדולה, אני נהנית כיום מהוורסיה השניה, המשוחררת. היא אמנם מחייבת אותנו לקחת סיכונים פה ושם, אבל התקשורת ביננו פתוחה, ויש ביננו אמון וקבלה, כך שאין לנו שום חשש להציע אחד לשניה מה שבא לנו, ולהיפך.
אנחנו בטוחים במיניות שלנו, בטוחים במקום שלנו זה עם זו ויודעים, שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא, שהאחר.ת לא יהיו באותו הראש. לשמחתי זה נדיר, אבל האפשרות תמיד קיימת והיא לא מונעת מאיתנו להציע וליזום, גם דברים שלא עומדים בקנה אחד עם הציפיות המגדריות שלנו.
הסיכוי לשעמום ולשחיקה קטן באופן משמעותי, כשמפילים את החומות המקבעות – במקום ריבוע תחום, ספירלה פתוחה. במקום ודאות – ניסוי וטעיה.
אם הפוסט הזה יעזור לך להסיר ולו תבנית מגדרית אחת מחיי המין שלך, דייני.
באפשרותך לחלוק חוויות או תובנות ולהגיב לדברים איזור התגובות פה למטה הוא בדיוק המקום וניתן לעשות זאת באנונימיות גמורה.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.