התחושה של רבות ורבים היא, שעכשיו הכל שחור. שאין נקודות אור, למרות החג שהגיע פתאום.
גם הזוגיות, שבימים כתיקונם עשויה להוות משענת, מקור לנחמה, לשמחה ולהנאה, עלולה ליפול לקטגוריה הזו. אנחנו ברגישות יתר ונוטות לשים ללב לפערים ביננו ולמה שחסר לנו, הרבה יותר מאשר לטוב שקיים.
מבאס ככל שיהיה, הנטייה האנושית היא לראות את השלילי. זה עניין אבולוציוני: לשים לב לדוב שמתקרב למערה, זה מציל חיים, ואילו להתלהב מיופיה של הציפור הצבעונית המעופפת בפתח המערה – פחות.
העניין הוא, שכאשר אנחנו מפנים מבט רק אל עבר האזורים הפחות נעימים, שמחים ומהנים, אנחנו לא מצליחים לראות את כל היתר. די מבאס לחיות חיים כאלה ובטח שלחוות ככה את הזוגיות שלנו. והרי החיים והזוגיות מורכבים, יש בהם גם וגם.
להאט את הקצב, לחפש את הטוב
כיוון שאת הפחות טוב אנחנו רואים ללא מאמץ, אני מבקשת להציע פעולה קטנה שעלולה אולי להראות רוחניקית וחסרת טעם, אבל ההיפך הוא הנכון. היא מחוברת למציאות ומשמעותית ביותר.
אני רוצה להציע, שתאטו מעט את הקצב ותנסו לחפש את הטוב, את הטובים, לזהות אותם ולהודות עליהם. לפעמים מרוב שהם נתפסים מובנים מאליהם אנחנו כבר לא מבחינות בהם. מה שמשאיר את המציאות להראות רעה ומפחידה, כמו דוב בפתח המערה. אבל מהצד השני, ישנם הדברים הטובים והנעימים. הם הציפור בפתח המערה! אמנם ההתפעלות ממנה לא תציל את חייכם, אבל היא תכניס לתוכם כל כך הרבה שמחה, הנאה ויופי.
חלקו ביניכם את הטוב
אם גם אצלכם, כמו אצל זוגות רבים, חיפוש ומציאת הטוב, אינם באים באופן טבעי, נסו להכניס את ההרגל
הזה לזוגיות ולמיניות: בכל פעם שהבחנתם בדבר נעים, מעודד, מיטיב ולו הקטן ביותר, נסו לזכור אותו או רשמו באפליקציית הממו בנייד. בסוף היום חלקו זו עם זה את הרשימה המיטיבה.
לא חובבי רשימות? אין לכם סבלנות למשימות? ציינו את הדבר מיידית בפני הפרטנר. שתי האפשרויות פועלות כמו קסם עבור שני הצדדים ועבור הזוגיות. מניסיון.