חזיה – הגיגים וחישוב מסלול מחדש

חוויה חדשה מהימים האחרונים הביאה אותי לתהות ולחקור אודות התפיסה הכמעט בלתי מתפשרת בדבר ההכרח שבלבישת חזיה

בקיבוץ של שנות ה-80 "טקס" החזיה הראשונה הלך ככה:

אחת מהמשימות היותר ביזאריות של האחראית על בגדי הילדים והנוער, היתה לתצפת על הבנות המתבגרות. כן, כן, ממש ככה.

כשנערה התחילה להתפתח, היא ציפתה ליום (או חששה מהיום), שבו תסמן אותה אחראית הבגדים ותקרא לה לסור למחסן הבגדים לצורך מדידת חזיה. תדמייני את המכשפה מעמי ותמי מסמנת להם עם האצבע לבוא אליה – אז כזה, אבל עם יותר חיל ורעדה.

הו! האינטימיות, הבתוליות שבהתאמת החזיה הראשונה, הריגוש! כל זה נמנע מהקיבוצניקיות של פעם. כאילו שהיחסים עם האמהות שלנו לא היו שבריריים דיים, הרי שגם את האקט הזה, שעשוי להיות נעים ומקרב – לקח מאיתנו הקולקטיב. נו, שויין.

כל אחת מבנות כתתי נקראה בזמנה לתת את הדין על החזה שצמח לה. בגיל 14 ומשהו, נותרנו רק 2 בנות ללא חזיה. סיכמנו ביננו, שברגע שהמחסנאית תקרא לאחת מאיתנו, השניה תגיע אליה מיוזמתה. בכל זאת, להשאר היחידה בלי "סמל הנשיות" הזה בצבע בז' נטול כל חן – זה לא מקום שאף אחת רצתה להיות בו.

ובכן, רצה הגורל ואני נותרתי האחרונה. ברגע שחברתי סיפרה לי, עליתי על אופניי ושעטתי לעבר מחסן הבגדים. מעבר להזייה שבחוויה עצמה – אישה כמעט זרה מתעסקת בחזה שלי – לא היו חזיות במידה שלי, פשוט כי לא צמח שם כלום.

מפה לשם, קצת חנדלע'ך ויצאתי משם שידי על העליונה ובידי השניה שקית עם כמה חזיות! עשיתי זאת.

למה לנו חזיה?

לאחת מבנות כתתי צמחו שדיים כמה שנים לפני כן, אבל היא לא לבשה חזיה, בשל התנגדות של אמה לעניין (למרות שכמובן היו חזיות ברשותה. בכל זאת, נהלי הקולקטיב…), כל בנות הכתה היו מלאות פליאה מהעניין (שלא לומר – זעזוע).

אבל מה המקור לפליאה הזו? איך התפיסה שלנו לגבי פריט הלבוש הזה התגבשה והשתרשה בצורה כל כך חזקה ובגיל כה צעיר?

האם לך יצא פעם לעצור ולחשוב, מדוע רובנו הגדול בוחרות ללבוש אביזר, שבמקרים רבים גורם לנו אי נוחות?

נלחמות בגרביטציה!

גם אני מכירה את הסיפורים שסיפרו לנו על כך, שהחזיה שומרת על השדיים שלנו שלא "יפלו", אבל – הפתעה! מחקרים הגיעו למסקנות אחרות לגמרי:

מחקר ארוך שנעשה ביפן והתפרסם ב-1990 מצא, שלעיתים ההיפך הוא הנכון – לבישת חזיה מזרזת "נפילת" השדיים!

במחקר שנעשה בצרפת ב- 2003, התבקשו 250 נשים לא ללבוש חזיה במשך שנה. בתום השנה נמצא, כי השדיים שלהן נעשו מוצקים, זקופים ובולטים יותר!

שומרות על בריאות השדיים

גם הטענה, שלבישת חזיה טובה לבריאות השדיים, מסתברת כגימיק, לא יותר. מחקר שפורסם בבריטניה ב-2000 מצא, כי נשים שלבשו חזיה באופן קבוע, סבלו יותר מכאבים בשדיים ומציסטות, בהשוואה לנשים שלא לבשו חזיה.

אז נכון שאני מביאה פה מחקרים בודדים – אבל מאידך, אין מחקרים שמביאים ממצאים סותרים.

(כל איזכורי המחקרים לקוחים מתוך הספר "נשים לגופן – בריאות, גוף, מיניות, יחסים", הוצאת מודן, עמ' 646).

סיפורה של פיטמה

שאלוהית תעזור מאיפה זה הגיע, אבל לא משנה מה יקרה – אסור שהפיטמה שלנו תבלוט מבעד לבד הבגד שלנו. היא שם, היא חלק מהשד שלנו, אבל אנחנו חייבות להצניע אותה. דין פיטמה בולטת כדין זקפה לא רצויה – מקור לתשומת לב לא מבוקשת ולמבוכה.

יתרונות החזיה עבור בעלות חזה גדול או ספורטאיות

נשים בעלות חזה גדול, עשויות למצוא, שלבישת חזיה תומכת בחזה ומונעת כאבי גב. גם נשים שעוסקות בפעילות ספורטיבית, ימצאו לרוב, שחזית ספורט תורמת לנוחות.

בנוסף, חזיה עשויה להיות פריט לבוש מאוד יפה וסקסי ואני בטוחה שיש נשים לא מעטות, שאוהבות לעשות בו שימוש לפני האקט המיני ובמהלכו (להציג את השדיים העטופים בחזיה הסקסית ואח"כ להסירה).

אבל מה לגבי כל יתר המצבים?

אולי לא נעים להכיר בכך, אבל הסיבות העמוקות יותר (וזו דעתי האישית שאינה מגובה במחקרים, אלא היא פועל יוצא של המסקנות שלהם) הינן משטור הגוף של האישה וכן כוחו של הקפיטליזם.

כמה מילים על משטור הגוף

אם לא נחשפת לטקסטים פמיניסטיים, הטענה כאילו ישנו משטור גוף לנשים, עשויה להראות לך כמו המצאה ריקה שאינה מבוססת. אבל אולי כדאי לחשוב על זה רגע.

מהו משטור גוף ואת מיהו משרת? למעשה, כשמדובר בגוף הנשי, יש אב טיפוס אחד, שאליו יש לשאוף: תהיי יפה, רזה, עם שיער חלק וגוף נטול שיער, עם שדיים גדולים, מותניים צרות, ישבן מוצק ועגול – וזהו! הגעת לאולימפוס.

כשאת באולימפוס, תזכי במשרות נחשקות, תמצאי לך בן זוג חתיך ועשיר, נשים אחרות יקנאו בך, ובאופן כללי – החיים שלך יהיו דבש.

אבל מה קורה לך בדרך לשם? אם לא נולדת עם מתת האל הזו, את צריכה לעבוד, וקשה, מאוד – כדי להגיע אל היעד הזה, במקום להשקיע את מירב המשאבים שלך באפיקים יותר פרודוקטיביים.

שלא תביני אותי לא נכון – ברור לי, שתזונה בריאה ופעילות גופנית הן חלק בלתי נפרד מחיים בריאים, אבל הקשר בינן לבין הדמות שתיארתי מעלה – די מקרי.

אנחנו עשויות להתמצק קצת, להצר היקפים, לרדת קצת במשקל, אבל מבלי שנשתעבד לספורט אינטנסיבי, ובעצם גם אם כן – לא נהפוך לסינדי קרופורד, אנג'לינה ג'ולי או בר רפאלי.

מה כן יקרה לנו? נבקר את עצמנו על חוסר ההצלחה, נרעיב את עצמנו כדי לנסות ולקרב את בואה, נשפוט את הנשים האחרות – בין אם הן קרובות ליעד ובין אם לא ובאופן כללי – נחליש את כוחנו ואת כוחן של אחיותנו, במקום להתחזק.

מי מרוויח מזה? לא אנחנו.

איך זה קשור לחזיה שלך?

אם חינכו אותנו שאסור שיראו לנו את הפטמות מבעד לבד החולצה, אסור שהחזה שלנו יקפץ כשאנחנו בתנועה, עליו להיות זקוף ובולט במידה, ובאופן כללי – מעוצב למשעי לפי מודל שהוכתב מבחוץ, הרי שכנראה תהיי מוכנה לסבול לא מעט, כדי להתאים את עצמך למודל הזה.

עוד על משטור הגוף בפוסט מיתוס היופי.

קפיטליזם

ברגע ששטפו את מוחנו לגבי המראה הרצוי של שדינו, ומכאן – ושחזיה הפכה לפריט חובה במלתחה שלנו, הבטיחו שנרכוש לנו כאלה לאורך כל ימי חיינו, בהתאם לשינויים במידת החזה שלנו ולא פחות חשוב – בהתאם לצו האופנה.

עכשיו – אם את בעלת חזה קטן, הרי שגוזיה או חזיה מגניבה שקנית בשוק, יכולות לענות במאת האחוזים על הצורך שלשמו קנית אותן, מבלי לרוקן לך את הכיס, אבל אם את לא?

מחירי חזיה איכותית מגיעים למאות שקלים. נסי לחשוב כמה חזיות קנית במהלך חייך. קשה, הא? כמוך יש מיליוני נשים בעולם המערבי, שעושות בדיוק את אותו הדבר.

מי מרוויח מזה? לא אנחנו.

(אם מעניין אותך לקרוא קצת על ההיסטוריה של החזיה – אנגלית ואיורים נהדרים – את מוזמנת להעיף מבט בבלוג של Andrea Schewe).

להפסיק ללכת עם חזיה? אין מצב!

אני חוזרת רגע לאחור בהיסטוריה האישית שלי. ובכן, השדיים שלי כנראה כל כך התקוממו על כך שהם אחרונים בתור, שמאז אותו היום הם עשו מאמץ להתקדם בסולם, והאמת – ממש הצליח להם! רק בעוד שהם מבסוטים מההישג, אני היא זו שצריכה להתמודד עם ההשלכות.

חזה גדול בקיץ הישראלי זה לא פשוט בכל מקרה, אבל כששני החמודים האלה סגורים תחת סורג ובריח – הם נעשים עצבניים ומזיעים והדבר הופך לסיוט, עבור זו שמנסה לביית אותם.

מאידך, לכי תשתחררי, תרתי משמע. לא פשוט כלל.

ועכשיו – טריק!

לפני שבועיים, אחרי שמזה 36 שנה… שניה, אכתוב את זה שוב:

לפני שבועיים, אחרי 36 שנה שלא העזתי לצאת מביתי ללא חזיה, זה קרה! איזו חוויה מרוננת גוף ונפש זו היתה. הרגשתי כמו ציפור שיצאה לראשונה מהכלוב והיא מתעופפת בחופשיות.

מה איפשר את האירוע המכונן הזה, את שואלת?

  • הצעה חוזרת ונשנית מצד בן זוגי, שאפרגן לעצמי את החופש הזה. הצעתו נתקלה בסירוב במשך השנים. לא הייתי מוכנה שהחזה שלי יהווה מוקד לתשומת לב, חיובית או שלילית. למרות זאת, מסתבר שמשהו חלחל.
  • שמלות שרכשתי לעצמי ושהחליפו באחת כמעט את כל המלתחה שלי. הן כל כך נעימות, קלילות ואווריריות, שאני מוצאת את עצמי הולכת רק בהן. הדוגמא שלהן מושלמת – הן אינן צמודות לחזה והן איפשרו לי את הניסיון משנה החיים הזה.

כשאני יוצאת איתן מהבית ללא חזיה, ככה אני נשמעת:

נגן וידאו

שורה תחתונה – בחירה

אני מניחה שהסיכוי, שתתרמי עכשיו את כל החזיות שלך, או תשמרי אותן כחומר בערה לל"ג בעומר – אינו גבוה. גם אני, מן הסתם, שומרת אותן ואלבש אותן ברוב המצבים.

מה שכן, אולי תאפשרי לעצמך לצאת מהמקום של "חייבת ללבוש כל הזמן", כי "אוי ואבוי אם לא" ולעבור למקום מודע של "בוחרת ללבוש כשמתאים לי", שזה יכול להיות תמיד, לפעמים, אף פעם לא.

מאחלת לך שמחה והנאה בכל דרך שתבחרי.

אם תרצי לשתף אותי בחויה האישית שלך עם ענייני חזה וחזיה, באופן אינטימי ואפילו אנונימי, את מוזמנת מאוד ליצור איתי קשר בווטסאפ ואני מבטיחה שאחזור אליך ברגע שאוכל.

ואם אתה גבר שקורא אותי, אשמח אם תבחר להציע לבת הזוג שלך, לבחון את העניין, אולי לראשונה.

אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.

שתפי את הפוסט הנוכחי עם חברותיך

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

אשמח לקרוא את תגובתך לפוסט

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תודה שנרשמת!

מומלץ לוודא כי מייל האישור ששלחתי לך לא הגיע לתיבת הספאם או קידום המכירות.

כן! אשמח להירשם!

אתר זה עושה שימוש בעוגיות (Cookies) לשיפור חוויית הגלישה. על-מנת להמשיך ולגלוש באתר את מתבקשת לאשר את השימוש בעוגיות. את מוזמנת לעיין במדיניות הפרטיות להבין מהן עוגיות ואיזה שימוש נעשה בהן.