הפוסט מיתוס היופי עסק בביקורת העצמית האינסופית, שאנחנו מותחות על ההופעה החיצונית שלנו כפועל יוצא של מיתוס היופי, עכשיו הגיע הזמן לשאול (ולענות) – איך זה מתקשר להנאה המינית שלנו?
סטרס וחוסר הנאה מינית
הגוף מזהה מצב של ביקורת עצמית כמצב של סטרס. ידוע, שסטרס מכל סוג שהוא, פוגע בהנאה המינית.
כשאת מבקרת את עצמך על הגוף שלך, זה לא בהכרח גורם לך להצליח לשנות אותו, אבל זה בהכרח מצליח לפגוע בהנאה המינית שלך. לא חבל?
איך זה עובד?
את מוטרדת מהבטן שלך, שעברה 3 לידות ו-50 שנות חיים, שכבר אינה מתוחה כמו בעבר ובטח לא דומה לבטן החטובה שאת רואה בפרסומות, כך שבמהלך הסקס את עושה הכל להסתיר אותה מבן הזוג שלך. את מוטרדת מאיך שנראים השדיים שלך כשאת מעליו, ומעדיפה להמנע כליל מהפוזיציה הזו; את מבואסת מגודל הישבן שלך וטורחת שלא יופנה אל בן זוגך במהלך האקט המיני. את חוששת כיצד נראים הקמטים בצוואר שלך ודואגת שיהיה מתוח ככל הניתן בזמן ההתעלסות שלכם.
כשאת עושה את כל אלה ופעולות דומות להן, דמותך אולי עוברת את המבחן שהצבת בפניה – אבל את עצמך לא נמצאת שם (ואוו! תחשבי איך את מצמצמת את מגוון האפשרויות, רק כדי להיות פוטוגנית!).
אמילי נגוסקי בספרה Come As You Are, שהוזכר בפוסט מי את – האישה הטובה או המאהבת המשחוררת? מסמכת זאת באופן מדויק:
אנחנו בונות סביבנו חומות, כדי להגן על חלקים פגיעים בעצמנו, כדי להסתיר את מה שאנחנו רוצות שהאחרים לא יראו, אבל חומה, היא חומה, היא חומה - היא מחסום שאינו מבחין - אם את חוסמת את עצמך כדי להגן על עצמך מפני סבל ודחיה – את חוסמת את עצמך גם בפני שמחה והנאה.
נוכחת נפקדת
אלוהים, למה לחשוב כל כך הרבה בזמן הסקס? בזמן שאת חושבת את המחשבות האלה – את לא נוכחת. אם את כל הזמן חושבת, את מסיטה את עצמך מה”כאן ועכשיו”. הרי את לא יכולה להיות בו זמנית גם מוטרדת וגם משוחררת. הטירדה לא תביא איתה שום תועלת. כשאת לא נוכחת ולא משוחררת – את לא מאפשרת לעצמך לחוות את החוויה המינית ואת ההנאה המינית שאת מייחלת להן – במלואן.
מאידך – השחרור – הו! השחרור! אילו תועלות שהוא מביא איתו, למות!
אני מרשה לעצמי להניח, שמשהו בתוכך אומר, שיש צדק בדברים. השאלה היא, איך לעזאזל, את משנה את המצב?
לשנות את נקודת המבט – לא בהכרח את הגוף
בטח גם לך יש חברה שנראית מעולה. אולי גם את מביטה בה במבט, שמערב רחמים וחוסר הבנה, בשעה שהיא מבכה את 2 הק”ג “העודפים” שלה ובליבך את מייחלת ליום בו תראי כמותה. האמת? היא לא עושה הצגה. גם היא משווה את משקלה, לזה שהיה בגיל 16 וגם היא, כמוך – באמת לא מרוצה ממה שהיא רואה במראה.
אם כולנו איננו מרוצות, ללא תלות במראה שלנו, אולי כדאי, שתנסי להניח קצת לגופך ובמקום זאת, תשקיעי בניסיון לשנות את האופן בו את תופסת את עצמך?
סיפור אישי
כדי להמחיש את הדברים, אני רוצה לשתף אותך בחלק מטיפול אישי בו נטלתי חלק לפני כ-10 שנים. המשימה היתה להגיד לגופי כל מה שאני רוצה. תוך כדי הדיבור, הבנתי, שבכל שנות חיי ההתייחסות היחידה שהיתה לי כלפיו, היתה שלילית ומבקרת. כשלא עסקתי בביקורת – התעלמתי מקיומו.
הכתה בי ההכרה, שלו אני הייתי הגוף שלי – לא הייתי רוצה להיטיב עם עצמי אחרי היחס השלילי לו זכיתי. במילים אחרות – הבנתי, שאם אני רוצה שהגוף שלי יהיה טוב אלי, אני צריכה לדאוג לו ולפרגן לו ולא ההיפך.
נפש בריאה בגוף בריא
הדגש צריך להיות על דאגה לבריאותו של הגוף שלנו, הרבה יותר מאשר הדאגה למשקלו. כל אחת יכולה לקחת את הטוב הזה למקום המתאים לה:
אני מניחה שאצל רובנו, זה יכלול, לכל הפחות – תזונה מיטיבה ופעילות גופנית מתונה.אם לקחת אותי כדוגמא – אני טבעונית. עיקר התזונה שלי מושתת על ירקות ופירות, דגנים וקטניות. בדיקות הדם שלי מעולות, על אף משקל עודף שקשה לפספסו. אני עושה פילטיס (רק פעם בשבוע, כי זה כרגע מה שמתאפשר לי).
אני מרגישה עם הגוף שלי הרבה יותר טוב, מאשר בתקופות בהן שקלתי פחות והתייחסתי לגוף כמו לפח אשפה, שניתן למלא אותו בזבל אינסופי. זה לרגע לא אומר שאני אוהבת את העובדה, שיש לי עודף משקל ואת האופן בו זה משפיע על איברי הגוף שלי. זה רק אומר, שאלה לא המשקפיים היחידים בהם אני בוחנת את גופי.
הכרת תודה לגוף
זה יכול להמשיך בהכרת תודה לגוף, על מה שעשה עבורך במרוצת השנים. ניסיתי להתרכז רגע בתרגיל הזה וזה מה שעלה בראשי:
אני יכולה להודות לגוף שלי על הרדמות לילה, שלוקחת לי שניה ועל שינה, שנמשכת עד שהשעון מצלצל. על 3 הריונות קלילים, 2 לידות מהספרים וניתוח קיסרי אחד מושלם. על החלמה ללא כל זכר מאירוע מוחי, שעברתי בגיל 44, (ושחוץ ממנו כמעט ואינני זוכרת מתי הייתי חולה).
חשבתי רק רגע וכל זה עלה לי. די מדהים כמה טוב הוא אלי! אז כן, אני יכולה לעמוד מול המראה ולהתבאס ומאידך – אני יכולה לעמוד מולה ולהגיד – “פששש, שאפו! טפו, טפו, חמסה עליו”.
אה, וכמובן, איך שכחתי?! אני יכולה להודות לו על ההנאה המינית, שהוא מאפשר לי להפיק ממנו. מבחינתי, זו בהחלט לא רשימה מבוטלת.
למצוא את האיזורים שאת מצליחה לחבב
אם תעזי לעמוד מול המראה ולחפש אזורים בגוף, שיש לך סימפטיה אליהם ותצליחי למצוא כאלה – זה יכול להיות ממש נחמד מצידך. הרי גם אם גופך אינו מושלם – לא יכול להיות שכולו פגום. בדיוק כמו האישיות שלך – יש חלקים בה, שבטח היית שמחה שהיו אחרים, אבל אני בטוחה, שיש בך גם מרכיבי אישיות שאת מעריכה, אוהבת, או לפחות מחבבת. ככל שתחזרי בפני עצמך על מה שאת אוהבת, כך תאפשרי לראיה החיובית לתפוס את מקומה של הראיה השלילית.
בנוסף, יהיה נהדר, אם תלמדי להעריך את ההישגים הרבים שלך, כך שהשלם, יהיה מורכב מהרבה נקודות זכות ולא תהיי ממוקדת כל כולך במשקל. המשקל הוא חלק ממך, הוא בשום מקרה לא את.
מה אומרים המחקרים?
כפי שמציינת נגוסקי בספרה, סקירה של עשרות מחקרים, שנפרשו על פני שני עשורים, מצאה קשר ישיר בין דימוי גוף והנאה מינית.
למעשה, נמצא קשר ישיר בין דימי גוף לבין כל אספקט של המיניות, שניתן להעלות על הדעת: עוררות, תשוקה, אורגזמות, תדירות הסקס ואסרטיביות מינית. ככל שדימוי הגוף היה חיובי יותר, כך המשתנים הללו התבטאו באופן טוב יותר.
הדגש הינו על דימוי גוף חיובי ולא על גוף, שעונה לסטנדרטים המקובלים לגוף “יפה” או “סקסי”.
לסיכום
הרבה יותר חיוב משלילה, הרבה יותר קבלה מביקורת והרחבת ההסתכלות על עצמינו כעל נשים שלמות ומורכבות ופחות כעל פוסטר מהלך.
אם את רוצה לחוות תשוקה ועוררות מינית ולשפר את הסקס שלך על רבדיו השונים – כדאי שתעשי מאמץ לקבל את גופך, לדאוג לו, לפרגן לו, אולי אפילו לחבב אותו ובעיקר – להפחית את המשקל, שאת נותנת למשקל.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
סקס אוראלי לאישה, כולל מדריך מפורט!