SEX & THE CITY

מבחן קצרצר – האם את מצליחה להזכר בסצנה בקולנוע, שבה זוג נשוי חוזר הביתה ושני בני הזוג מסתערים זה על זו בתשוקה שאינה ניתנת לשליטה?

האם יצא לך לקרוא תיאור של סצנה מינית סוערת ונטולת עכבות בין בני זוג שנמצאים בזוגיות ממושכת?

אני מניחה, שמדי פעם ישנן כאלה, אבל לא בקלות ניתן להזכר בהן, ולא בכדי. אישה היא או האישה הטובה או המאהבת המשוחררת. חוה או לילית. קדשה או טמאה.

אני גם מרשה לעצמי להניח, ש"50 גוונים של אפור", "סקס והעיר הגדולה" ו"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", שבכולם סצנות סקס נועזות ומגוונות בין בני זוג שאינם בזוגיות משמעותית – יקפצו לראשך במהירות רבה בהרבה.

אם הצלחת למצוא סצנה כזו, אני ממש אודה לך אם תכתבי לי מהי ומאיזה סרט היא, אשמח מאוד לצפות בה (לא בציניות).

אומרים לנו שיש סקס אחר, טוב שמישהו יודע על זה

מה שאנחנו לומדות הוא, שאכן יש סקס אחר, נועז, פראי, משוחרר ומרגש ובעיקר – שהוא לא הסקס שיש לנו ולא הסקס שיהיה לנו, בטח שלא בין 4 קירות ביתנו, עם הגבר שבחרנו לנו לשארית חיינו.

הרי אנחנו נשים מהוגונות, רעיות מסורות ודואגות, מטפלות ומכילות, קשובות ומאכילות. אף אחד, כולל אנחנו עצמנו, לא מצפה מאיתנו, שנהפוך פתאום, בחדר השינה המוכר שלנו, לנשים, שמבטאות מיניות חופשית ומתפרצת. הרי זה לא כתוב במערך התפקידים שלנו.

ובאמת – קשה לצפות, שישות אחת תכיל בתוכה את שני הצדדים, הכאילו מנוגדים האלה.

את צריכה לבחור מי את –  האישה הטובה או  המאהבת המשוחררת, שיודעת להגיד מה היא רוצה, שנהנית להתנסות ולגוון, שלא אכפת לה להראות מופקרת ושלוחת רסן, בשעה שהיא מאבדת את עצמה מרוב תשוקה ועונג?

קשה, בעיקר כי ככה חינכו אותנו, אבל לא בלתי אפשרי.

החברה כמחסום בפני החופש וההנאה

אז איך קרה, שהצטמצמנו לכדי דמות חד מימדית שכזו?

אמלי נגוסקי, בספרה המקורי ומעורר המחשבה  Come As You Are, מציגה דימוי יפה, שמסביר את העניין בצורה פשוטה וברורה. 

היא בוחרת לדמות אותנו לגן. החברה, ההורים, אנשי הדת, מערכת החינוך, הספרות, המדיה, הקולנוע – כולם שותלים בנו באדיקות ובנחישות "עשבים שוטים", מסרים מסוגים שונים, מבלי שנתנו את הסכמתנו ומבלי שהתייעצו איתנו.

הם מגדירים לנו מהי המיניות הרצויה וכיצד עלינו להראות ולהתנהג.

אנחנו באות בטענה לשגרה השוחקת, שגזלה מאיתנו את ההנאה ואת שמחת החיים שלנו, ובהחלט עשוי להיות לה חלק בעניין, אבל בודאות היא אינה האשמה הבלעדית.

כשאת מנוהלת על ידי חסמים והגדרות תפקיד, שהוטמעו בראשך על ידי החברה, עד שהם נדמים לך כאילו הם חלק מהאישיות שלך – את מונעת מעצמך את הזכות הבסיסית לעונג מיני שלם.

עונג כזה, שיגרום לך להרגיש נחשקת, מושכת ומלאת חיות.

אותו עונג שאולי חווית פעם, בצעירותך, או זה שמוצג לך במסכי הטלויזיה והקולנוע ואת ורוצה, אפילו רק קצת ממנו, לעצמך.

כשאת מכניסה לחדר השינה את הוריך, את צוות בית הספר, את אלוהים, את המדיה, את החברה כולה – באמת נהיה שם צפוף ומשתק להחריד, עד כי את עלולה ללכת לאיבוד.

או במילים אחרות – כשמוחך עסוק כל הזמן בשאלה הרת הגורל –  "האם אני מתנהגת כפי שמצופה ממני?" את לא מאפשרת לעצמך להשתחרר ולהגיע למירב ההנאה המינית שלך.

איך זה קשור לזוגיות שלכם?

בהקשר של הפוסט הזה, התפיסה, שמין שמתקיים במסגרת זוגיות עמוקה, ארוכה או במסגרת חיי נישואים, חייב להיות מין שוויוני ומהוגן – היא דוגמא לעשב שוטה, שעלול להשתלט על הערוגה כולה ולחסל אותה.

האנשים שעושים מחוץ לחיי הזוגיות ה"מוסדרת" שלהם סקס, שהוא אחר מזה שהם עושים בבית, עושים זאת, כיוון שיש להם צורך בסקס כזה.

אז למה הם לא עושים אותו עם בני הזוג הקבועים שלהם? בין היתר, כי הם לא מעיזים. הוא סותר את התפיסות המקובלות.

מה יקרה,  אם נעיז להכניס את הסקס ה"אחר" הביתה? אם את מקום הרצינות והכבוד יחליפו קלילות, פיתוי, משחקי כוח, משחקי תפקידים, הומור?